לנתניהו זה לא היה קורה. נתניהו לא היה מתייצב בזירה הבינלאומית הנחשבת ביותר לשאת דברים בשעות אחר הצהריים כשמדינת ישראל מתכנסת לה בערב שמחת תורה. לא שהנאומים לפני קיר השיש הירוק של העצרת הכללית הצליחו ליצר או אפילו לשנות מהלכים דיפלומטיים. אבל נאומי נתניהו, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו, יצרו עניין. הגימיקים היו רק גימיקים אבל הם יצרו ציפייה. לפחות בתקשורת, בפוליטיקה, גם בציבור. נאומי נתניהו באו"ם היו אירוע.
לקראת נאום בנט, נמסר מראש שלא יהיו טריקים או שטיקים. טריקים אכן לא היו. שטיקים? לפתוח נאום באו"ם בנוסח של נאום פוליטי בכנסת זה שטיק. להעמיד את אנשי הדרג המקצועי של משרד הבריאות על מקומם בהיררכיה הממשלתית כשמאחוריך קיר השיש הירוק המזוהה כל כך עם המעמד הבינלאומי, זה שטיק. ולמרות זאת בנט הצליח להתבדל מנתניהו בכל מה שקשור לצורה. אבל התוכן היה אותו התוכן. אותה גברת בשינוי אדרת. ולמרות שבנט צעיר מנתניהו בשנות דור - הוא לא הביא בשורה חדשה. התעטף באדרת מהוהה ובלי הנצנצים שאפיינו את קודמו.
יש לקוות שלשיטתו, הטיפול בסוגיית הגרעין האירני בה שב והתחייב שישראל לא תאפשר לאירן להחזיק פצצה גרעינית, יהיה יעיל יותר מה"מודל" שעליו הכריז בטיפול בקורונה. כדי לנהל את החיים עם הקורונה הוא התעקש להימנע מעוד סגר מיותר, אבל נתלה באובססיביות במבצע חיסונים נוסף - עוד לפני שהשלים את הראשון. ימים יגידו אם אכן צדק בדהירה האובססיבית למנה השלישית - הבוסטר.
בתקשורת העולמית הדגישו, אחרי הנאום, את המסר שהעביר מול אירן. המעורבות האזורית. הדהרה הגרעינית. ההתחייבות הישראלית. הישראלים לא מתעוררים בבוקר במחשבה על הסכסוך, אמר בנט בנאום. הישראלים רוצים לחיות חיים טובים, לדאוג למשפחות שלנו ולבנות עולם טוב יותר עבור ילדינו, הדגיש. הוא התעלם לחלוטין ממיליוני הפלסטינים שמדינת ישראל היא זו שמחליטה איך יקומו בבוקר ואיזה חיים הם יוכלו לנהל.
רבים מברכים על כך, ובנט שעומד בראש ממשלה עם מרצ ורע"ם מצליח לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. פנטסטי שנוכל לטייל ולעשות עסקים באיחוד האמירויות ואולי אפילו בערב הסעודית בקרוב. אבל אנחנו ממשיכים לשלוט בעם אחר, וגם אם הנשיא ביידן לא מוטרד ולא לוחץ - האינטרס להגיע להסדר הוא שלנו.
כמי שנולד להורים אמריקאים, בנט מדבר אנגלית מצוינת. את המבחן הזה הוא עבר בהצלחה. המילים שנשא היו נטולות חזון, ברק או השראה. את הנאום הזה ניתן היה להקליט מראש בלשכה ולשלוח את הקובץ, כפי שעשו 80 מנהיגים מתוך 194, לחסוך את הוצאות הנסיעה - ולפרוש בזמן לסוכה.