- באתי לדבר בגנות הפוזיציה. מחלה חדשה, מגפה חמורה המְכַלה כל רעיון טוב, כל שאיפה לתיקון. לא משנה איזה רעיון העלה הצד שכנגד. אתה מידי מנסה ליירט אותו. להסביר כמה הוא הרסני, וזה לא משנה שתפגע ברבבות ואלפים. לא משנה מה יהיה היקף הנזקים הכלכליים, לפעמים אפילו הביטחוניים. תלך האמת לעזאזל, ימותו הצודקים, תחי הפוזיציה!
הממשלה מציגה רפורמה ששוברת את המונופול של הרבנות
הרמב"ם, רבי משה בן מימון, לחם בעמדותיו של אריסטו. אולם, בה בעת, הוא לא היסס לקבל חלק מעמדותיו תוך שהוא קובע: "קבל את האמת ממי שאמרה". בימינו השתנתה התפיסה. פילוסופיה חדשה קנתה לה שביתה: אֶמור לי מי אָמַר, ואוֹמָר לך מה אני אוֹמֵר....
כך, הפסקתי להקשיב לפוליטיקאים מכל גווני הקשת הפוליטית ולחלק ניכר מהפרשנים. אני יודע, מראש, מה יאמרו, מה יגידו. מכיר את הטון (מאיים, כולל כמה מילים במנגינת מסתורין של סרט מתח. כך, תחשבו שיש לי איזה פרט סודי שעוד רגע...), את זעקות השבר, את המילים המפוצצות (לשפל כזה אף פעם לא הגענו) ועוד.
הפוזיציה מונעת כל שינוי - גם כזה לטובה, הכנסת | צילום: דני שם טוב, כנסת ישראל
חברים, די. מותר לעשות גם טוב. גם אם זה הצד שכנגד. גם אם זה לא משרת את הצרכים שלי. מותר להוקיר ולהעריך, לתמוך ולפרגן. מותר לבקר ולחלוק, לדחות, להילחם. רק אנא, קצת ענייניות.
זה לא נולד רק בממשלה הזאת, אינני עיוור. זו תופעה נוראית שהורסת את היכולת לתקן. פעם נוקטים בה מימין ופעם משמאל. הנגע התפשט. - 27 שנים חלפו. אני נושא בצקלוני עשרות רבות של סיפורים מעין אלה. כל מי שמכהן ברבנות ומכיר יבואני מזון או סוחרים, שמע עשרות ומאות סיפורים על כשרות, הכשרים, משגיחים וכסף, הרבה מאוד כסף.
הייתי רבה של קבוצת עין הנצי"ב בעמק בית שאן. אנשי העמק ישרי דרך, אנשי עמל, צרובי שמש ומלאי חזון. בריכות הדגים של הקיבוץ היו לי לסוג של בית. לא רציתי להתפרנס רק מעבודת הרבנות, לכן עבדתי מדי פעם בבריכות הדגים. 'על הדרך' גם דאגתי לכשרותם. מהבריכות יגיעו הדגים שלנו למפעל האזורי ומשם לשווקים.
בוקר אחד קיבלתי טלפון. על הקו בחור עם קול נעים. "שלום", הוא אמר. "אני המשגיח החדש של בד"ץ...אין לי מושג בענייני כשרות דגים. אשמח שתנחה אותי". לרגע לא היססתי. ישבנו יחד והסברתי לו כיצד ימלא תפקידו נאמנה. על פי הפסיקה ההלכתית אנו עורכים בדיקה מדגמית של שלושה דגים מאזורים שונים במכולה כדי לבדוק את כשרותם וניקיונם מתולעים ההופכים אותם ללא כשרים. אם הם עומדים בקריטריונים, אנו מכשירים את המכולה כולה.
יום אחד חלף. טלפון ממזכיר המִדְגה הגיע. בקול חסר אונים הוא אמר: "המשגיח פסל את כל המשלוח". מדובר בנזק של אלפי שקלים. התקשרתי אליו כדי לברר מה בדיוק קרה. "מצאתי שני דגים פסולים", אמר המשגיח. "והשלישי", שאלתי בהיסוס. "לא, לא. השלישי היה בסדר. זה לא רק השלישי. בדקתי הרבה דגים. רק שניים...". "אז למה אתה פוסל את כל המשלוח?", שאלתי. "הרי לִימדתי אותך אמש שפסילה מותנית במציאה של שלושה דגים לא כשרים?!".
"אתה צודק. אתה צודק", אמר המשגיח שעד אמש הכיר דג רק מהצלחת. "שלושה זה אצלכם, ברבנות. אנחנו בד"ץ. אנחנו מחמירים יותר. אצלי זה מתחיל בשניים".
כך בהינף יד, רק כדי להצטייר כמחמיר יותר, בלי להבין כלום בהלכה, רצה המשגיח להשליך עמל של אחרים לפח. רק כדי להראות ש'אני מחמיר יותר'.
נתקלתי במפעל תמרים של הקיבוץ שנאלץ לשלם לבד"צים שונים עבור כשרות. אותם תמרים, אותו ייצור. רק האריזות היו שונות. ההכשר שלי ("בהכשר רבני הקיבוץ הדתי") לא היה נחשב בעיני צרכנים. הם אכלו רק בהכשר הבד"ץ. הם לא ידעו שכל ההבדל הוא רק בכיתוב שעל האריזה. את זה צריך לשנות. - אינני בקיא בכל פרטי רפורמת הכשרות. ייתכן ויש בה רכיבים הדורשים שינוי. אבל כאן אין דיון על כשרות, רק על פוזיציה. ישר: "מלחמת דת"; "מזימה; הפרטת הכשרות לידי גופים מסחריים".
מעמדה בישראל תלוי בכשרות? הרבנות הראשית | צילום: יונתן סינדל / פלאש 90, חדשות
ומי טוען את כל זה? מי שהקימו עשרות גופי כשרות פרטיים; מי שהטילו על מאות בעלי עסקים לשלם לשני גופי כשרות (לפחות); מי שהטיל חרם צרכנים על מי שלא מחזיק את חותמת הכשרות של קהילתו. מי דורש שליטה של הרבנות? מי שמעולם לא סמך על הכשרות שלה. מי שהקפיד פעם אחר פעם לחבוט בה. לו, לכל הפחות, היו מציעים לסגור את גופי הכשרות שלהם ולהשתמש בכשרות ממלכתית אחת, אחודה.
בד בבד, יש בין המתנגדים נאמני רבנות ראשית. איתם יש לקיים ויכוח עמוק ושיטתי. האם באמת הדרך הנכונה לשמר את מעמדה של הרבנות תלויה בקיומה של מערכת כשרות במתכונתה הנוכחית.
אני מתרשם מחברים רבים הדוגלים בכלכלה ניאו-קפיטליסטית. הם מתרגשים מכל עבודה עם ניחוח ליברטריאני מבית היוצר של 'פורום קהלת', עד הרגע שזה מגיע לרבנות 'שלהם'. ברגע אחד הם הופכים לנציגי ה'הסתדרות' ההיא, מדברים בשבח ההתאגדות הממלכתית. מתנגדים לכל סוג של הפרטה ותחרות חופשית.
יש לי חברים שסבורים שאת בתי הספר הממלכתיים – מותר וחובה להפריט. דורשים לפתוח מסגרות חינוך פרטיות ולאפשר מיון תלמידים ופגיעה בלכידות החברתית. אבל את מערך הכשרות – חלילה וחס אם נפריט.
צהר חיבר אנשים לדת ישראל, הרבנים הראשיים | צילום: אלי איתקין, חדשות
הייתה לי הזכות להיות ממקימי ארגון רבני 'צהר'. גילוי נאות: כבר שנים רבות אינני פעיל בארגון. מה לא אמרו? שרבני צהר יפגעו בנישואין בישראל, שהרבנות תתרסק. מה קרה? עשרות אלפים נישאו, כדת משה וישראל. עשרות אלפים חוו חוויה יהודית חיובית. ואם לא די בכך, לזכותם של רבני הערים יש לומר: מערך הנישואין השתפר ללא הכר. הן שיפרו את מערך הנישואין ללא הכר.
אז מה קרה עכשיו? הכול פוזיציה. - שנים רבות הזנחנו דיון ערכי ומשמעותי בסוגיות דת ומדינה. אינני יודע מהי הדרך הנכונה בענייני נישואין וגירושין, גיור, שבת וכשרות. יש לי כמה רעיונות, אבל אני פתוח להקשיב, ללמוד, לדון, לבקש טוב, לעשות טוב.
אני דואג ליהדותה של מדינת ישראל ודווקא בשל כך אני מוכן להצעות ראויות לשינויים. לא, אני לא דואג לבעלי משרות, להכנסות כספיות ולמקומות עבודה. ואני לא מוכן להתנגד לשינויים רק מפני שהם 'שינויים'. לא כל שינוי נועד להחריב את הרבנות, את היהדות. שינויים אינם בהכרח מלחמת דת. חלקם יועילו ליהדות ולערכיה. אפשר להתווכח, לשפר וליעל. אסור לשלול שלילה קטגורית, ללא בחינה מעמיקה של העובדות והנתונים.
נאמן לדברי הרמב"ם, אני ואתם חייבים לבער את שלטון האימים של הפוזיציה, לחזור ולשנן: 'קבל את האמת ממי שאמרה'.
>>> הכותב הוא שר החינוך לשעבר, נשיא תנועת "פנימה"