שתי צעירות יורדות לסיני לנפוש: במהלך קורס צלילה, אחת מהן נאנסת על ידי המדריך המקומי. היא מתקשרת הביתה למשטרה, שם מנחים אותה לחזור בהקדם ולנסוע לחדר אקוטי בבית חולים לבדיקות. זה בדיוק מה שהן עשו. תוך כדי שהצעירה שנאנסה נבדקת בחדר ומספרת את כל מה שעברה לעובדת הסוציאלית, מגיעים שלושה שוטרים לגבות ממנה עדות. רק כשהשוטרת שומעת שהן חזרו מסיני, הדבר היחיד שמעניין אותה זה שהן מפרות בידוד. לנאנסת נתנו זימון לחקירה על הפרת בידוד, החברה קיבלה דוח של 5,000 שקלים. הכול בשיא של חוסר רגישות, צריך לשמוע את השיחה הזאת כדי להאמין. וגם אז קשה להאמין.
זה נשמע כמו מקרה קיצוני. חריג. ובכן, לפני שבוע פרסמתי גם את סיפורה של זיו, שהגיעה לתחנת משטרה בתל אביב כדי להתלונן על אונס שעברה. חוקר המשטרה שהיה שבתחנה התחיל איתה. כן, וזה בלי קשר לכך שביקש ממנה להקליד בעצמה את החקירה כי הוא "מקליד לאט". ביום למחרת הוא התקשר אליה בלילה מהטלפון האישי שלו, להגיד שהוא דואג לה. החוקרה ששמעה את השיחה הזאת הגישה תלונה למח"ש, אבל היא נסגרה כי אין פה אירוע פלילי.
לפני שבועיים פרסמתי כתבה גדולה על נשים שמוטרדות מינית ברשת. גברים שהכירו מפיצים תמונות שלהן באתר פורנוגרפיים או מוכרים סרטונים ותמונות שלהן. הן מוצאות את עצמן לבד, במקרה הטוב הן זוכות לסיוע של איגוד האינטרנט בפנייה לאתרים כדי להוריד את התמונות. הכול בעצם תלוי בחסדיהם. אתמול סיפרה לי אחת הנשים שהסרטון שלה הופץ, שהשוטר אמר לה "אבל בכלל לא מזהים אותך".
המקרה של גל גברעם, שגרר תגובה של המפכ"ל והשר לביטחון פנים, רק חידד מבחינתי כמה נשים "אלמוניות", בלי מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, נותרות לבד מול המשטרה - זו שפשוט לא רואה אותן במקרה הטוב, מזלזלת בהן ופוגעת בהן במקרה הרע.
כדי שנשים לא יפגעו גם על ידי המשטרה עצמה וירגישו בטוחות לגשת להתלונן, חייב להתבצע שינוי אמיתי, מהיסוד. מהקרקעית. זה לא רק הכשרות מתאימות לשוטרים והדרכות, צריך לגייס כוח אדם איכותי יותר. בשביל זה צריך תקציבים. שוטרים צריכים תנאי העסקה טובים, צריך לדרוש מהם תואר והכשרות מתאימות לתפקיד אותו הם מבצעים.
אחרי המקרה עם גל גברעם הודיע המפכ"ל שמעתה היומנאים בתחנה יעברו הכשרה ויחודדו התנאים שנדרשים בגיוסם. איך יכול להיות שעד עכשיו האדם הראשון שנפגע או נפגעת עבירה פוגשים בתחנה לא עבר הכשרה מתאימה? כדי שיהיה שינוי אמיתי, זה חייב להפוך למשימה לאומית. לא רק של המשטרה, אלא גם של הממשלה. של כולנו.
אנחנו נמשיך לחקור ולהאיר זרקור בכל המקומות החשוכים, בתקווה שמתישהו האדישות תתנפץ. יותר ויותר נשים מוכנות לשתף ולספר, ככה מתחיל שינוי. בסוף נצליח.