בתחילת חודש אוגוסט, שר הביטחון בני גנץ ושר החוץ יאיר לפיד קיימו תדרוך לשגרירים של מדינות החברות במועצת הביטחון של האו"ם. הרקע להופעתם המשותפת של השניים הייתה עליית המדרגה במתקפות טרור של מל"טים נגד כלי שיט בינלאומיים. עיקר תשומת הלב העולמית התמקדה בהצהרתו של שר הביטחון גנץ: לדבריו אירן הפרה את כל ההנחיות שנקבעו בהסכם הגרעין וכתוצאה מכך היא נמצאת עתה בטווח של כעשרה שבועות מהחלטה להגיע להעשרת אורניום בדרגה צבאית. זו לא הייתה ספקולציה של פרשן כלשהו, אלא דברים ברורים ונוקבים של שר הביטחון בעצמו.
סיקור N12:
- בנט המריא לארה"ב לקראת הנאום בעצרת האו"ם
- פרסום ראשון: גם לפיד נפגש עם מלך ירדן
- מסר מפויס מאירן: "נחזור למו"מ על חידוש הסכם הגרעין בקרוב מאוד"
כמה שבועות לאחר מכן אמר שר החוץ לפיד ל"ידיעות אחרונות" בריאיון חג כי ברצונו להפיג את חששותיהם של הקוראים מכך שאירן הפכה למדינת סף-גרעינית. הוא ביסס את טענתו על האבחנה בין מדינה שהפכה למדינת סף במלוא מובן המילה לבין מדינה שהפכה למדינת סף רק מבחינת כמות האורניום המועשר שברשותה. אמנם לפיד לא ציין במפורש לכמה זמן זקוקה אירן כדי לייצר פצצה, אך אמר כי לא מדובר בחודשים. כאשר נשאל שוב באיזו מידה קרובה אירן לפצצה, ענה כי "זה הרבה יותר מזה".
מצבה של ישראל מול אירן מציב אתגר דיפלומטי סבוך. מצד אחד הדיפלומטיה חייבת להיות אמינה ומדויקת, וזאת בניגוד לאירנים המצטיינים במרמה והתחמקויות. אל לה לישראל ללכת בדרך זו. יחד עם זאת, ישראל חייבת לגבש קואליציה בינלאומית נגד הנחישות האירנית לפרוס כוחות גרעיניים ולסכן את ביטחון ישראל, המזרח התיכון והעולם כולו. עלינו להבהיר לחברים הפוטנציאליים בקואליציה את דחיפות הנושא ואת הצורך לפעול יחד ומיד.
חשוב להבין מה כוונתם של המומחים כאשר מדובר בתוכנית גרעין מבצעית באירן. אמירה זו כוללת שלושה היבטים. ראשית, אירן זקוקה למערכת שיגור על מנת להגיע אל היעד. ב-1998 ערכה אירן לראשונה ניסויים בטיל שיהאב-3 המבוסס על טכנולוגיה צפון-קוראנית. ב-2003 הטיל שיהאב-3 הפך למבצעי במסגרת הצבא האירני. הטווח של הטיל – 1,300 ק"מ – מאפשר פגיעה ביעדים בישראל מבסיסים המוצבים על שטח אירן.
בין השנים 1998 ו-2017 ערכה אירן 21 ניסויי שיגור בשיהאב-3. ב-2015 פרסמו האירנים סרטוני וידאו אשר הראו לראשונה שאירן הקימה רשת תת-קרקעית של בסיסי טילים. מהם ניתן לשגר טילים מתוך משגרים קיימים. כלומר הצורך במערכת שיגור לנשק גרעיני לא יעכב עוד את אירן – היעד הזה כבר הושג.
שנית, הפרשנים חוזרים ומדגישים שפיתוח התהליך של קבוצת הנשק אורך זמן רב. אולם הדוחות הרבעוניים של הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית כללו כבר מ-2011 מידע מדאיג בנושא זה. הדוח ממאי 2011 מציג מחקר צבאי אירני הכולל הסרת מטען נפץ קונבנציונלי מראש השיהאב-3 והתקנת מטען גרעיני במקומו.
מסמכים אירניים שנמצאו בידי הוועדה מאשרים שהפיצוץ של ראש החץ אמור להתרחש בגובה של 600 מטר. זהו בדיוק הגובה של פצצת האטום הראשונה שהושלכה על הירושימה.
שלישית, האורניום מצוי בשני סוגי איזוטופים – U-238 ו-U235, אך רק U-235 מתאים לייצור פצצה גרעינית. אורניום טבעי מכיל רק 0.7% U-235. תהליך ההעשרה נועד להעלאת רמה זו ל-3.5% למטרות אזרחיות ול-90% לנשק גרעיני. ההסכם עם אירן הגביל את רמת ההעשרה המותרת ל-3.5% עד 2019, אך טהרן הגיעה להעשרה של 4.5% ולאחר מכן ל-20% ואף הודיעה כי היא מוכנה להגיע ל-60%.
אירן מייצרת אורניום מתכתי
העשרת אורניום היא הצעד המורכב ביותר עבור מדינות השואפות להגיע לנשק גרעיני, ולכן ההשקעה האדירה של אירן בתחום זה היא האינדיקטור המשמעותי ביותר של הנחישות אירנית להשלים את התהליך עד לפצצה. לבסוף, בתחילת תהליך ההעשרה האורניום מוזרק לצנטריפוגות במצב צבירה של גז, אך ייצור של ראש נפץ גרעיני מחייב אורניום כמתכת. באוגוסט 2021 מצאה הוועדה לאנרגיה אטומית שאירן מייצרת אורניום מתכתי. כלומר ברור שאירן נמצאת בשלב הסופי בתהליך ייצור הפצצה, ולא מדובר עוד בשנים או בחודשים אלא בפחות מכך.
זו תהיה טעות מצדה של ישראל לחשוב כי עומד לרשותה זמן – אירן עובדת במקביל על כלל מרכיבי התכנית הגרעינית שלה. מכון המחקר הוושינגטוני ISIS, לו הייתה גישה לחומרי ארכיון הגרעין שנחשפו על ידי ישראל, קבע כי האירנים עבדו מתוך ההנחה שהם לא יכולים להפריד את העבודה על המרכיבים, אלא צריך להתנהל במקביל.
הטורים של דורי גולד ב-N12:
- זו רק ההתחלה: לנסיגות במזרח התיכון יש מחיר ברור
- נסיגה אמריקנית נוספת עלולה לסכן את היציבות במפרץ הפרסי
- מה באמת קורה עם ירדן
פוליטיקאים בישראל מאשימים זה את זה במצב שנרקם נגד עינינו, אך האשמים האמיתיים הם מנהיגיה של אירן. מיד לאחר הסכמי הגרעין הראשונים בין אירן לבין האיחוד האירופי ב-2005, טהרן הסתירה את ההוכחות לפעילות הגרעינית במספר מתקנים אשר אמורים היו להיות תחת פיקוח. זהו דגם הפעולה האירני מאז ועד עתה. למרבה הצער מדינות המערב פועלות מתוך נאיביות מחד ומתוך רצון לשמר על קשרי הסחר עם אירן מאידך. חוסר הפעולה של המערב הוא זה שאיפשר לתוכנית הגרעינית להתפתח ולהתעצם ולהצליח לעבוד במקביל על כל מרכיביה של תכנית הגרעינית, מרחק קצר ביותר מהפצצה הראשונה.
>>> הכותב הוא נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, כיהן כשגריר ישראל באו"ם וכמנכ"ל משרד החוץ