הנאום של מנסור עבאס ביום חמישי התנהל בשפה העברית, אך היה כולו בערבית. הערבית שבו הייתה כולה עברית. מדובר בנאום מפויס, נאום שאמור ליפול על אוזניהם של חלק גדול מהציבור הישראלי, משמאל ומימין, גוש כן-נתניהו וגוש לא-נתניהו. מדובר בנאום שכולו הזעקה של החברה הערבית, כן לזכויות וכן למלחמה בלתי מתפשרת בפשיעה המשתוללת, כן לשילוב הצעירים בכל תחומי החיים. זהו "נאום הכן" של מנסור עבאס.
כן לחיים, כן לחיים בכבוד מבלי להרגיש פחד כשיוצאים מהבית שלא נמות מכדור שנורה מחבר בכנופיית פשע. אותן כנופיות מפרפרות את משטרת ישראל, שנכשלה שוב ושוב בטיפול בפשיעה המשתוללת. מדובר במשטרה שכן רוצה, אבל לא מרבה לעשות. זאת משטרה שמעידה על חולשת הממשלה, חולשת הריבון, חולשת המושל. מה שקורה ביישובים הערביים או בחלק מהם זאת אנדרלמוסיה אחת גדולה, כאוס ענק ומערב פרוע. המשטרה חלשה כי הממשלה חלשה, כי הריבון בישראל חלש.
מנסור עבאס, כמו מנהיגי הציבור הערבי, רוצים משטרה חזקה, משטרה אפקטיבית ודומיננטית ולא מושפעת. משטרה א-פוליטית, משטרה שפועלת למען האזרחים של המדינה הזאת.
הנאום של מנסור גבר על החולשה של ה-עבאס (עבאס מלשון מחמוד עבאס, שמתואר כמנהיג חלש וחסר אונים, מזדקן שאיבד את המומנטום). מנסור זהו איש הניצחון, המנצח שכובש גבעות ומחפש אתגרים חדשים. לעומת זאת, ה-עבאס, חלש שלא מביא לעמו כלום. אפילו לא מצליח להסדיר את הכניסה לרמאללה.
בדרך למפה פוליטית חדשה?
ביום חמישי, ניסה מנסור עבאס, דרך האסטרטג שלו עאאיד כיאל, לשרטט מפה פוליטית חדשה. זו מפה שבה הפוליטיקאי הערבי כובש את המהדורות המרכזיות. זו מפה שבה הערבי מושך, וזה אכן מה קרה מאחורי הקלעים. חורשה של כלי תקשורת, כולם חיכו בשעה 20:00 למוצא פיו של המלך (לא ממליך המלכים). אפילו אם זה למספר דקות בודדות, לרגע אחד וחד-פעמי, המלך מנסור עבאס הוכיח שגם מי שלא עושה צבא יש בו את הכוח והיכולת למשוך אחריו חיילים ופעילים, וכן לכבוש. ביום חמישי הוא כבש את המרקע בכל הערוצים בישראל וגם בחו"ל. עיקר הנוכחות היה של התקשורת הישראלית, לשם עאאיד ומנסור ניווטו את הספינה שלהם.
השאלה עכשיו היא כמה זמן תחזיק מעמד הספינה ולא תתפרק מול הים הגועש של השנאה וההסתה של הימין הקיצוני. הם לא חוסכים מלהאשים את מנסור עבאס, רופא השיניים ממג'אר כתומך טרור, כמו שהאשימו את הרופא אחמד טיבי, את ד"ר יוסף ג'בארין. לכן, מנסור עבאס חייב לנווט בצורה של תפגע בספינה - עליה עלו מאות אלפי אזרחים ערבים שהעניקו לו את האמון והחסינות. שרשרת החסינות על צווארו, ואכן זה מגיע עם אבן רחיים.
הציבור הערבי שבחר ברע"ם העניק אמון לגישה שבאמצעותה רופא השיניים עבאס מנווט, לכן חובת ההוכחה נמצאת עליו, אבל גם על הממסד הישראלי ומוסדות המדינה. על כולם להפגין בגרות ובשלות לקבל את האחר, כמו שמקבלים ערבים כרופאים, כבאים ושוטרים. כמו שמקבלים אותם בנבחרת הלאומית בכדורגל, צריך לקבל אותם במוקד קבלת ההחלטות של מדינת ישראל.
הציבוריות הישראלית חייבת להפנים שאי אפשר לעקור את ערביי ישראל ואי אפשר להשליך אותם לים. כן, אפשר להפליג, אבל לא למעמקים אלא למקום מבטחים - כזה שייתן ביטחון אזרחי וכלכלי לאזרחי המדינה ובעיקר לאזרחיה הערבים. הם אלו שסובלים לאחרונה מטרור אזרחי שמכה בחוזקה מול משטרה "מוחלשת".
הטירון הפוליטי מול השועלים הוותיקים
על מנסור עבאס לשמור על המומנטום, ובד בבד לשמור על האינטרסים של ציבור בוחריו. שלא יסתנוור מאור המצלמות, לא מטבעת המאבטחים שעטפה אותו ביום חמישי ביציאה מבית המלון רמדה בנצרת. אגב, לא סתם הוא בחר את המקום: הרשימה המשותפת, האויב המר של רע"ם, השיקה את קמפיין הבחירות שלה מאותו בית מלון. לא סתם הוא בחר בעיר נצרת, עיר הבשורה, שסימלה במשך עשורים רבים את מעוז חד"ש והמפלגה הקומוניסטית.
עבאס פועל כמי שמכיר טוב את חוקי המשחק. השאלה כעת אם הוא מכיר את החוקים המיוחדים למשחק מול ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם מנסור עבאס הוא חלוצה הצעיר של דורטמונד, ארלינג הולאנד, ראש הממשלה הוא זלטן איברהימוביץ', חלוצה של מילאן שממשיך להשתבח ככל שהוא מתבגר, וממשיך להעמיד את המבקרים במקומם.
נתניהו הוא אשף המהלכים והשליפות, כעת השאלה האם לטירון פוליטי כמו עבאס יש כוח ויכולת לשמר את המומנטום ואת ההישגיות. עבאס עצמו סימן וי ענק מול שועל פוליטי ותיק כמו אחמד טיבי. המשותפת התפרקה לא בגלל ענייני זוטא, אלא בגלל מאבק כוחות ושליטה.
אם יצליח, עבאס יהיה המלך של הפוליטיקה הערבית וייחרט בדפי ההיסטוריה כמי שהוביל והביא לשינוי. מבחן התוצאה לא חייב להיות בימים הקרובים. מדובר בתהליך ארוך טווח שחייב סבלנות, סובלנות ויכולת לשמר את המומנטום האדיר שנוצר בעקבות מערכת בחירות מיותרת.
או שמעגל האבטחה של עבאס יתרחב לאהדה חסרת תקדים בקרב הציבור הערבי והיהודי שלא בחרו בו, או שפשוט נקבל איימן עודה נוסף, גרסה 2.