השר אמיר אוחנה אוהב מאוד תקשורת. נדמה לי שגם התקשורת מחבבת אותו. הוא רהוט ותיאטרלי. בסוף השבוע הזה הוא סירב, שלא כדרכו, להופיע בטלוויזיה. אינני יודע אם היה זה בעצת עורך-דין או אינסטינקט. הוא רוצה לנתק את עצמו מאירוע הדמים במירון. בשתי מלים: אוחנה ברח.
אסור לתת לו לברוח. אסור בכלל לוותר על התביעה להקים ועדת חקירה ממלכתית. הסיכוי שהממשלה הזו תקים ועדה כזו שואף לאפס. נתניהו, אוחנה ואריה דרעי יבלמו אותה. אין לאיש מהם נטייה אובדנית. אילו ידעו שהוועדה תסתפק בפיקוד המשטרה, היו מקימים אותה כהרף עין. גם את יעקב אביטן האלמוני, השר לשירותי דת של דרעי, היו מקריבים בלי להניד עפעף. הם היו מקריבים בעצם כל אחד את האחר אך אף אחד לא את עצמו.
במצב דברים זה, אחת ממשפחות ההרוגים או הפצועים צריכה להגיש תביעה אזרחית, תביעת נזיקין, נגד השר לביטחון הפנים למשל. זו תהיה כנראה תביעה תקדימית, חריגה. נבחרי ציבור ועובדי ציבור חוסים תחת חסינות. גם אם התביעה תידחה, עדיין שווה להגישה. גם אם התביעה תידחה, יהיה זה בשל שיקולים טכניים, פרוצדורליים, לא מהותיים.
ברשותכם, קוראים יקרים, נבצע מעבר מהיר לשדה הכדורגל. למכבי חיפה היה שחקן בשם רובן ראיוס. הוא נכנס בגסות ברפי דהן, שחקן בני יהודה, וגמר לו את הקריירה. ביהמ"ש קבע שדי בכך שראיוס היה אדיש לתוצאת מעשהו כדי לחייבו בנזק.
נחזור לשדה הציבורי. כאשר איש ציבור פועל מתוך שוויון נפש, אטימות, אדישות - ניתן לחייבו. כאשר הוא אמור לדעת, או צריך היה לדעת, שהאירוע עלול להסתיים באסון - הוא אחראי. אוחנה לא פעל מתוך שוויון נפש. הוא פעל מתוך פופוליזם. הוא סיכם עם דרעי על נהירה בלתי מוגבלת למירון. שעות אחדות לפני האסון הוא השתבח באבטחה ובביטחון שהמשטרה שלו, כלומר הוא, מספקים לכל אחד מהמתפללים. לאחר האסון אמר, "הנחיתי את המשטרה לסייע מיד למשפחות הנפגעים". כלומר, הוא בעל הסמכות להנחות את המשטרה.
אוחנה נשלף על-ידי צוות בלפור מהירכתיים של רשימת הליכוד ומונה לשר משפטים כדי להחליש את המשרד. אחר כך הושחל על ידם למשרד לביטחון הפנים כדי להחליש את להב 433. חיש קל למד, שככל שהוא תוקף את רשויות האכיפה, "הפועלות באופן עברייני" לדבריו, הפופולריות שלו בין מתפקדי הליכוד עולה. לדבריו, ביבי אמר לו שבפריימריז הבאים הוא יסיים במקומות 3-1.
ביהמ"ש העליון מפי השופט מזוז, בעניין חיסון אסירים, סיפק תשתית ראשונית לתביעה נגד אוחנה. "חל אצלו", קבע ביהמ"ש, "שיבוש מוחלט בתפיסתו את תפקידו וסמכותו". אוחנה, שהמציא את הביטוי "הפרקליטות שבתוך הפרקליטות", צריך לחטוף תביעה על הציניות שבתוך הפוליטיקה.