פורעים ערבים עברו אמש (רביעי), זה הערב השני, בין כל העסקים של היהודים בעיר עכו, מציתים אותם אחד אחד, ואם יש בפנים יהודים שאפשר להרוג - הרי זה משובח. העובדה שגם אזרחי עכו הערבית ישקעו עקב כך לאבטלה ועוני לא עניינה אותם, אל מול הערך הנשגב של מלחמה ביהודים.

בבית החולים עדיין נלחם על חייו יהודי בן יותר מ-80 שנלכד במלון האפנדי שעלה באש. ניסיונות לינץ' בוצעו בלוד, טמרה ובעכו וגם בירושלים בתחילת השבוע, אבל מי בכלל זוכר. פורעים ערבים מעברו השני של הצד הירוק רצחו ילד יהודי בן חמש שהתחפש בפורים האחרון לצב נינג'ה, עובדת זרה מהודו, אישה מחולון שהייתה בדרכה הביתה, אב ובתו מלוד. יהודים רבים נפצעו גם הלילה בלוד מירי חי, אבנים, סלעים, בקבוקי תבערה ושרפות. בחיפה 60 נפגעים משאיפת עשן שנגרמה מהצתת מכוניות של יהודים. זו רשימה חלקית שבחלקית, אפילו לא עשירית מכלל אירועי השבוע.

סיקור N12 על ההסמה הביטחונית:

במקביל, אירע אתמול בלילה לינץ' מחריד בבת ים. פורעים יהודים היכו ערבי (בדגל ישראל, למרבה הזוועה) וציציות מתנופפות תחת בגדיהם של האנשים האלה, חסרי צלם א-לוהים. השב"כ צריך לרדוף ולאתר אותם אחד אחד ולהושיב אותם בכלא לשנים רבות. לו היו שם שוטרים, היו צריכים לנטרל אותם. מהיכרותנו את הטיפול המדינתי בקיצונים היהודיים המועטים, הוא יבוצע: כך הוצאה מחוץ לחוק, הנציגים היחידים שפסל בג"ץ מריצה לכנסת היו יהודים. הסיקור בתקשורת העברית מתמקד שוב ושוב בבת ים, האם זה המקרה ההפוך בתקשורת הערבית? האם גם שם השדרנים כולם מזדעזעים מניסיונות הרצח הסיטוניים נגד יהודים?

לא, אין סימטריה, למרות הניסיונות המגושמים להמציא אותה עוד בטרם הלינץ' בבת ים. אלה לא "עימותים בערים המעורבות" אלא התנפלות של פורעים ערבים על אזרחים יהודים, רכושם, משפחותיהם והמקומות הקדושים להם. זו לא "אלימות הדדית" אלא גל עצום של התנפלות על הדו-קיום, שכנגדו עולה עכשיו קומץ יהודי אלים במספר מקומות מועט במדינה. רבע שעה אחרי הלינץ' בבת ים כבר קרס הטלפון שלי מגינויים, בלי אבל ובלי בערך, של כל צמרת המדינה, מהנשיא ריבלין ועד סמוטריץ'. למה לקח לחברי הכנסת הערבים יותר מיממה עד שהפסיקו לגמגם (ולא כולם)? ואיך זה שעוד לא שמענו גינוי צלול אחד, אחד! מחברי המשותפת ורע"ם לירי המתועב של חמאס, שהרג שלשום לפנות בוקר אזרח ערבי ובתו? לו התנפלו פושעים פליליים ערבים על אזרחים ערבים בלוד הייתה זעקתם עולה השמיימה, ובצדק. אך כאשר מדובר בפרעות, בנשק חי, נגד אזרחים יהודים, הכול מגיע כמו מברקים של פעם: מגומגם, מקוטע, ובאיחור.

מי שמנסה בכוח, כל החיים, לייצר סימטריה, מבקש לשדר כאילו יש כאן מלחמת אזרחים סטייל בלפסט, בין שני לאומים או שתי דתות. ולא היא. משחר הציונות יהודים הכירו בנוכחות הערבית, אך ערבים לא הכירו בנוכחות היהודית. עזה יכלה לחיות בשלום ובשגשוג לולא החליטה להתנפץ בשנאה אל חומותינו. גם לוד יכלה לפרוח, ועכו פרחה, עד שהתפרץ גל השנאה המבהיל הזה. אף לינץ' יהודי לא בוצע מעולם, סתם כך, ללא סיבה, בתושבי חיפה הערבית, יפו הערבית, לוד הערבית או רמלה הערבית. מעולם לא התפרעו יהודים בכותל נגד הערבים בהר הבית, רק להפך. והם עוד מעזים לומר שאל-אקצא בסכנה.

יהודי שנדקר בלוד, שריפה בנמל עכו (צילום: רשתות חברתיות לפי סעיף 27א)
יהודי נדקר בעכו, עשן בנמל. הפרעות בעכו | צילום: רשתות חברתיות לפי סעיף 27א

ציור הסימטריה המעוות הזה גם עלול לעלות בחיי אדם: כל עוד מדינת ישראל תסרב להכיר במצב היא תתמהמה במשלוח צבא לערים המעורבות, כשם שהטלת העוצר בלוד התמהמהה. עוד שווה להקדיש פעם מחשבה לצורך הפסיכולוגי בהלקאה על החזה תחת אש. אבל לא עכשיו. אין זמן, ואין סימטריה.