יומיים חלפו מאז האסון הבלתי נתפס בהר מירון, אסון שגבה את חייהם של 45 מבני הציבור החרדי. 45, מספר בלתי ניתן לעיכול. האסון האזרחי הגדול ביותר מאז קום המדינה. בציבור החרדי לא מצליחים לעכל את גודל האסון. גם היום אנו מוגדרים כ'אונן', כאלו שטרם קברו את מתם. השבת האחרונה הייתה הקשה ביותר שידע הציבור החרדי. אנשים הלכו לבתי הכנסת אבלים, מנסים להבין מה בורא עולם רוצה מאיתנו.
מאז יום שישי, לוויה רודפת לוויה. עוד הספד של אבא הנפרד מבנו, אישה הנפרדת מבעלה וילדים הנפרדים מאביהם. זהו מחזה בלתי נתפס, גם בימי שגרה, קל וחומר כשמדובר ב-45 לוויות. הטרגדיה הקשה הזו התרחשה דווקא ביום בו אנו מציינים את סיום המגפה שהביאה למותם של 24 אלף תלמידי רבי עקיבא. מגפה שפרצה - בשל כך שלא נהגו בכבוד זה לזה.
כל כך מרגש לראות את החיבוק הישראלי לציבור החרדי. נכון, האסון הוא אסון לאומי, של המדינה כולה. עדיין, אחרי שנה קשה, שנה שבה היינו על סף מלחמת אחים. מרגש היה לראות את המאות שהגיעו לתחנת התרמת הדם בתל אביב בכדי לתרום דם לפצועים החרדים השוכבים בבתי החולים.
ברגעים קשים כאלו, בואו נזכור, כולנו, חרדים וחילונים כאחד - אחים אנחנו. גם כשיש מחלוקות, ולצערנו יש לא מעט כאלו, זה בסדר שלא נסכים על כל דבר. כל אחד ודעותיו שלו, אך בואו נשמור על האחדות הזאת גם ליום שאחרי, נלמד להתווכח בכבוד אחד לשני. לא בפילוג והסתה. בואו נלמד לחיות יחד ולא רק למות יחד.
לסמוך על הנס
כשמתבוננים לאחרים, מבינים שבכל השנים האחרונות, כשהאסון הזה לא התרחש, מדובר בנס גלוי, לא פחות. בדרך הטבע לא ניתן לקיים אירוע של מאות אלפי משתתפים בשטח כה קטן, אי אפשר. לצערנו, השנה הנס לא התרחש והאסון הגדול מכל קרה.
רבים האחראים לאסון הקשה הזה. כאלו שבמשך שנים בחרו לסמוך על הנס ולא לנסות להכשיר את השטח לקבלת ההמונים המגיעים לחגוג את ל"ג בעומר. כמעט מדי שנה ניתן היה לשמוע את האחראים על ניהול האירוע אומרים: "זה נס שהאירוע מסתיים ללא אסון. זה לא בדרך הטבע". הם, הם אלו שבחרו לסמוך על הנס ולא להכשיר את המקום כדי האירוע הזה יתנהל בדרך הטבע.
מאז סוף השבוע אנו נחשפים לדוחות מבקר המדינה, לצד מסמכים פנימיים של קציני משטרה בכירים שהזהירו מפני אסון גדול. איש לא הקשיב להם. אמרו, סמכו על הנס ותו לא. כעת הם עסוקים בלגלגל את האחריות האחד לשני. עם זאת, צריך לומר את האמת: איש לא זקוק לדוח מבקר המדינה או קצין כזה או אחר, כל מי שביקר שנה אחת בהילולה במירון ידע שאנחנו לקראת אסון גדול. האתר לא ערוך לקבל את ההמונים, אך כולם בחרו לסמוך על הנס.
כן, גם אנחנו בציבור החרדי חייבים חשבון נפש. אם נכונה הטענה כי בכירים במשטרה נכנעו ללחצים של עסקנים ונציגים חרדים לקיים את האירוע למרות הסכנות, הרי שהם כשלו בתפקידם. הרי בדיוק בשביל זה הם בעלי ההחלטה, הם הגורם המנוסה שצריך להדוף לחצים. לצד זאת, גם אנחנו צריכים ללמוד שאם המשטרה או כל גורם אחר מזהיר מפני סכנה בקיום אירוע, הרי שהוא מחפש את טובתנו, את שלומנו. ולא, לא להפוך אותו ברגע לאויב המגזר החרדי.
אפשר להעריך שההילולות בשנים הקרובות ייראו אחרת. לא עוד מאות אלפי על ההר הקטן. אנחנו, החרדים, צריכים להבין שאין אירוע, חשוב ככל שיהיה, המצדיק 45 קורבנות ולקבל בהבנה את ההחלטה. לצד זאת, הגיע הזמן שהמדינה תקבל בעלות מלאה על ההר. לא עוד עמותות ואירגונים פרטיים, המדינה בלבד. בית המשפט העליון שגה שגיאה חמורה בהחלטתו לבטל את החלטת הממשלה להפקיע את מתחם הקבר מידיים פרטיות. קבר הרשב"י הוא כמו הכותל המערבי - הוא אתר לאומי, הכשר המתחם לנוכחות אלפים לא תוכל להתאפשר ללא בעלות מלאה של המדינה.
הערה לסיום: ביומיים האחרונים אני קורא את הדמגוגיה בתקשורת סביב הפוליטיקאים החרדים. הפרשנים מציגים בין היתר כותרות מאתר 'כיכר השבת', כותרות על פוליטיקאים חרדים הדורשים מראש הממשלה נתניהו להסיר את ההגבלות מהר מירון ולאפשר את הגעת ההמונים. מציגים זאת כאילו הם אלו שהובילו לאסון, אך מדובר בדמגוגיה זולה ומכוערת בזמן שעשרות מתים מובאים לקבורה. הפוליטיקאים החרדים דיברו, ובצדק, רק על נושא הגבלות הקורונה. בנתוני האמת מהחגיגות במירון השנה, הגיעו כשליש ממספר החוגגים מדי שנה. לכן, אין שום קשר בין פגישות החרדים ונתניהו סביב הגבלות הקורונה לאסון הנורא.
יש מקום לביקורת על הנציגים החרדיים, אך קשה להתעלם מקבלת ההחלטות השגויה של גורמי המקצוע בשטח. שעה ארוכה לפני האסון, גורמים שונים התריעו מאסון. איש לא הקשיב להם, סמכו על הנס. לצערנו התוצאה ידועה לכול - 45 קורבנות.
>>> הכותב הוא עורך ופרשן פוליטי ב׳כיכר השבת׳