אין דבר קבוע יותר מהזמני. כבר אמרו את זה קודם, לפני. אבל זה נכון גם לבנימין נתניהו, שימי הכהונה שצבר רק על תקן ראש ממשלה יוצא, ראש ממשלת מעבר וראש ממשלה עם מנדט שפקע – הם יותר מ-19 ימי כהונתו של יגאל אלון כראש ממשלה ודומים לסך ימי כהונתו של אהוד ברק בתפקיד. ההסלמה בדרום והאלימות בערים המעורבות חיסלו למעשה את הקמת "ממשלת השינוי" והוסיפו עוד כמה ימים לעידן נתניהו, שכבר יכול לומר שהוא או-טו-טו מפנה את בלפור. הנכדים רק צריכים לסיים קולג'.
פעם, ב-1967, עלתה האופציה הירדנית – ניתן לירדן את השטחים וחסל בעיה פלסטינית. משהתברר שזו לא בדיוק אופציה, ירדו מהרעיון ונשארו עם הבעיה. גם בפוליטיקה אצלנו, אחרי ארבעה סבבים של פלונטר פוליטי, עלו הרבה אופציות לפתרון. אבל לפחות בינתיים, נשארנו עם הבעיה. מרחב התמרון הולך ומצטמצם:
- ממשלת שינוי – אף על פי כן, כבר לא תקום: הגוש המכנה עצמו "ממשלת שינוי" עוד חי באשליה לפיה יש בעיה עם החמאס, הערבים גם הם לא משהו, אבל צריך "קואליציה של אמיצים". הרי היה פעם "שלום של אמיצים" והיה מי שאמר: "נילחם בטרור כאילו אין שלום ונעשה שלום כאילו אין טרור". דהיינו, נזיז את נתניהו בעזרת עבאס ואת פתרון הבעיות עם המוסלמים נדחה למועד אחר. אך לא שמענו שעבאס מסכים לנוסחה. נהפוך הוא. הוא הודיע על השעיית השיחות. מאחר שלא שמענו את לפיד ובנט יוצאים בהצהרות של: למרות המצב, "קדימה הסתער", נראה שכבר אז הגזרה מתה מיתת נשיקה.
- נתניהו קורא לממשלת חירום לאומית: עם מוניטין כמו של נתניהו, מוניטין שהרוויח ביושר (או נכון יותר כתוצאה מהתנהגות שלא ביושר), איש מהשחקנים הפוליטיים לא יקפוץ על ההצעה. יתרה מכך, המערכת הפוליטית כולה הייתה מתפקעת מצחוק למשמע ההצעה – הגם שמדובר בשעה קשה. גם נתניהו יודע שאת הקלף הזה הוא שחק עד דק. פעם הוא היה בעד ממשלה רחבה, אחר כך רוטציה, אחר כך ניסה לשווק ימין מלא-מלא. עכשיו מה שהולך אצלו זה טרנד הרוטציה.
- נתניהו מציע (שוב) רוטציה לבנט: את הבלוף הזה בנט שמע פעם אחת בבלפור ופעם במסיבת עיתונאים של נתניהו יומיים אחרי חג הפועלים. בהיעדר 61, כשהערבים אינם אפילו בתיאוריה, הרי שתכליתה של הצעה כזאת חד היא: להפיל סופית את ממשלת השינוי שכבר נקשה על דלתות בית הנשיא עם הפתק – "עלה בידינו". הכישלון המפואר (?) של בנט ללכת All In גם כשהתותחים רועמים, שמטו מידיו כל עמדת מיקוח. בנט ראשון ברוטציה? ריאלי כמו ההצהרות על הכרעת שלטון החמאס.
- נתניהו ממחזר את הרוטציה עם גנץ: מבחינת גנץ, זו האופציה האידאלית. הרי בממשלת השינוי הוא היה לכל היותר שר ביטחון. התואר "חליפי" יעבור למישהו אחר. בבחירה בין כינור שני לרב סרן בנט וחפ"ש לפיד, לבין מצבו דהיום: שר הביטחון ועוד שלל תפקידים, כולל התואר "היחיד שיכל לבלום את ביבי", נראה שהתשובה ברורה. מה גם שעכשיו ביבי וגנץ פועלים יחדיו למיגור הערבים. גנץ צריך להמתין עוד קצת ולראות: אחרי שאופציית ממשלת השינוי תדעך סופית ועימה המנדט של לפיד, תגיע שעת הכושר למהלך – נתניהו יציע לו את מימוש הרוטציה (הרי יש תאריך), גנץ יגיד כן, אך בתנאי שיהיו עוד מצטרפים. או אז נראה את בנט ו/או שקד מסרבים. זה אמנם מט בכמה מהלכים, אבל כמו בשחמט, זה הרבה יותר קלאסי מאשר מט במסע אחד.
בוב מארלי שנפטר השבוע לפני 40 שנה, אמר שעל כל דלת שנסגרת, נפתחת דלת חדשה. אמנם, למרות "ההכשר" שנתן נתניהו לעבאס, מי שטרק את הדלת הוא חמאס. נתניהו אולי יעדיף שלא יפתחו דלתות נוספות ונלך לבחירות חמישיות. אם זה הכיוון, אז מה נשאר? רוטציה או..המשך כהונה בעוד ועוד ממשלות מעבר.
ואחרי כל האופציות, נראה שנתניהו יעדיף בחירות. כבר אמרו שכל הקלפים מסתדרים לנתניהו משמיים עד כדי כך שגם שונאיו עוד יצביעו ביבי – כי אסור להתגרות במזל...