את חג הפסחא, שמסמל את תחילת האביב, חגגו באיטליה כולה שוב בסגר מלא. בלי ארוחות משפחתיות, בלי תפילות בכנסיות, בלי טיולים. זאת הפעם השנייה שאיטליה בסגר בחג הפסחא, וכמעט כלום לא השתנה מאז החג בשנה שעברה בפרט, ומאז התפרצות המגפה בצפון איטליה לפני 13 חודשים בכלל.
מחלקות טיפול נמרץ בבתי החולים שוב קורסות עם יותר מ-300 אלף חולים. מספר המתים במדינה עבר את 110 אלף בני אדם. קצב החיסונים רחוק מהיעד שהציבה הממשלה, שעומד על חצי מיליון חיסונים ביממה. עד היום התחסנו באיטליה רק הקשישים, ובסך הכול רק שלושה מיליון איש קיבלו את המנה השנייה של החיסון - מספר שולי במדינה שבה האוכלוסייה היא יותר מ-60 מיליון. כשהמרוץ הוא בין קצב מבצע החיסונים לצעדים והגבלות שימנעו עוד סגר, התקווה לחזור לחיים נורמליים אחרי המגפה נראית רחוקה מתמיד.
"הסולידריות באירופה מתה"
על קניית החיסונים וחלוקתם למדינות, אחראי ארגון הבריאות האירופי. הוא זה שחותם על החוזים עם יצרניות החיסונים ומחלק אותם למדינות השונות. לאיטליה, למשל, הוקצו 12 מיליון חיסונים על סוף חודש מאי, אבל גם המספר הזה תלוי בקצב האספקה שהתעכב ומתעכב בכל פעם מסיבה אחרת. לאחרונה "פוצצו" שוב נציגי הולנד ואוסטריה את התוכנית לחלוקת החיסונים בטענה שלהם מגיעים יותר חיסונים. לא פלא שהכותרת באתר החדשות/רכילות האיטלקי "דה גוספיה" הייתה: "הסולידריות באירופה מתה - בכל פעם יהיה אוסטרי או הולנדי שיצביע נגד".
האיטלקים לא יכולים לשכוח איך מיד כשהתפרצה המגפה בצפון איטליה, שכנותיה אוסטריה בצפון-מזרח וצרפת במערב סגרו מיד את הגבול באופן חד-צדדי, בניגוד לאמנות. הם בתגובה הזכירו מיד לצרפתים שבימי מתקפות הטרור על עריהן, איטליה מעולם לא נקטה צעדים שמגבילים כניסת צרפתים לתחומה.
בסקר האחרון שנערך לפני ארבעה חודשים, השיבו כמעט מחצית מהנשאלים האיטלקיים שיצביעו בחיוב אם יהיה משאל עם על יציאה מהאיחוד האירופי. 70% השיבו שהאיחוד מפלה לרעה את איטליה מאז התמנה ראש ממשלה חדש, מריו דראגי, האיש ש"הציל" את כלכלת האיחוד האירופי אחרי המשבר הכלכלי של 2008-2009. הוא היה זה שהוריד את הריבית של האירו, מהלך שגרר הורדת ריבית של כל המטבעות החשובים בעולם, זאת כדי להחזיר את היציבות למערכת הבנקאית שעמדה על סף קריסה.
דראגי, שאינו פוליטיקאי, מונה כמינוי מקצועי בתמיכת כל המפלגות. הוא מייצג מדיניות שקולה יותר מול האיחוד האירופי ומוביל את הקו שאיטליה לא יכולה לעזוב את האיחוד האירופי, אלא צריכה להילחם על מקומה מול גרמניה, צרפת ומדינות הצפון.
הקרב על כספי סיוע
אין ויכוח שמגפת הקורונה היא המשבר הגדול ביותר שחווה האיחוד האירופי, יותר אפילו מעזיבתה של בריטניה את האיחוד לפני שלושה חודשים: המדינות רבות על חיסונים, מתווכחים על מעבר בין מדינה למדינה תחת מגפה ובעיקר רבים על כסף. הרבה כסף.
האיחוד האירופי עוד לא חילק את מענקי הסיוע למדינות השונות בעקבות המגפה. איטליה דורשת כ-300 מיליארד אירו בתוכניות שיקום ובנייה מחדש של המערכת הרפואית ומערכות המידע במדינה. מדינות אחרות דורשות סכומים דומים. פרלמנט האיחוד האירופי בבריסל, שמייצג את כל מדינות אירופה, לא מצליח להגיע להחלטה כבר יותר משנה מאז פרוץ המגפה.
המרמור האיטלקי הוא לא רק איטלקי. הוא מבטא את הלך הרוח במדינות דרום אירופה - ספרד, איטליה, יוון, מדינות הבלקן ואפילו צרפת, מול מדינות הצפון "היהירות". זאת מחלוקת שנטועה בלב הפרלמנט האירופי מיום הקמתו.
אמנם האיחוד האירופי לא עומד היום בסכנת פירוק, אבל אין ספק שאם הסולידריות בין המדינות אבדה, דברים יצטרכו להשתנות. לכולם ברור שקודם כול צריך לחסן את האזרחים כמה שיותר מהר כדי לחזור ככל הניתן לחיים נורמליים, כמו בעידן טרום-קורונה. דוגמה אפשר לקחת ממדינה קטנה לחופי הים התיכון - ישראל.