בשנה א' בלימודי יחסים בין-לאומיים באוניברסיטה מלמדים את הכלל הראשון במשא ומתן: את המחלוקות עדיף לפתור בסוף. הרציונל הוא שככל שהצדדים כבר השקיעו יותר במשא ומתן, ולמדו להכיר זה את זה, יהיה להם יותר קשה לקום ולפרק הכול גם כשהנושאים המסובכים יעלו על השולחן. בפוליטיקה הכלל הזה נכון על אחת כמה וכמה: על פניו אחרי הפגישה עם מנסור עבאס, לבנט יש אינטרס מובהק שהמהלך הזה יסתיים בראשות הממשלה. ועדיין, גם במשא ומתן הזה, החלק הקשה נשמר לסוף והוא ההכרעה האסטרטגית של בנט: האם לנתק את חבל הטבור מהימין?
הדילמה של בנט קשה. מצד אחד הוא חולם על ראשות הממשלה, ולראשונה מאמין שזה גם אפשרי. מנגד זו מסתמנת כממשלה מאתגרת במיוחד ולמרכז ולשמאל תהיה בה אחיזה משמעותית. סוגיית הרוטציה אומנם סוכמה במהירות, אך חלוקת שאר הסמכויות מאתגרת. תחילה תכננו ראשי הגוש להקים ממשלה פריטטית כשם שעשו נתניהו וגנץ, וזאת כדי להבטיח שלכל צד יש שליטה בקבלת ההחלטות. אלא שמבט מעמיק העלה שסיסמתו של גנץ מתחילת דרכו בפוליטיקה - "אין יותר ימין או שמאל" - היא המציאות של ממשלת השינוי.
אפשר לחלק את הממשלה לימין ושמאל-מרכז מדיני, אבל מה יעשו ראשיה כשתעלה על השולחן הצעה בענייני דת ומדינה? הרי ליברמן, שנחשב לימין מדיני, קרוב יותר בנושאים האלה ללפיד מאשר לבנט. בנושא הזה הועלתה המחשבה לייצר פריטטיות לפי נושאים. לכל תחום תהיה את החלוקה הפריטטית שלו בין הצדדים השונים בממשלה. רעיון יצירתי, אבל הוא כבר מאותת על המורכבות שתלווה את הממשלה הזו.
אבל לא כולם במחנה השינוי מודאגים כמו בנט. ממשלה עם מרצ, רע"ם וימינה נראית מוטרפת ממבט ראשון אבל במבט שני, יכולה לדעתם להפתיע. לדבק שלה יקראו בנימין נתניהו, שיכהן כיו"ר האופוזציה. כל עוד הוא שם, כל הצדדים יבינו שאין להם מה לחפש בחוץ. בנט , מצידו, יהיה מעוניין לשרוד את השנתיים שלו בתפקיד כדי להצדיק את המחיר הפוליטי ששילם, ולפיד ירצה להגיע לחלקו ברוטציה. אם השניים יצליחו להגיע לרגע ההשבעה, יהיה לכל המעורבים אינטרס להוכיח שהימרו על הסוס הנכון.
אבל בנט מתלבט. אפשר לראות את זה ביחס שלו לחרדים. יושב ראש ימינה שואף לצרף אותם לממשלה שבועות בודדים אחרי הקמתה, ליברמן היה מעוניין לעבוד בשקט בלעדיהם לפחות שנה. בנט חושש שממשלת מיעוט תקרוס מהר מאוד, ובעיקר חושש להפוך פסול חיתון לנצח, כמו האח השני מהברית המפורסמת. החרדים כבר מיהרו להודיע שמינוי ליברמן לשר אוצר הוא מבחינתם פשע בלתי נסלח.
במחנה השינוי רואים בהצפת הסוגיה בעת הזו ניסיון להכשיל. במצב הפוליטי שנוצר אי אפשר, לדבריהם, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: גם להקים ממשלת שינוי וגם לשמור על הבלוק הקודם. אגב, החרדים לא גילו את אותה הנאמנות כלפי בנט כשנכנסו לממשלת גנץ-נתניהו, ובכך הם השאירו לבנט הרבה זמן פנוי להתיידד עם מפלגות השמאל והמשותפת.
הפיתוי עצום עבור בנט, ומדובר בסיכון משמעותי. כמי שרואה את עצמו מנהיג הימין לשנים קדימה, בנט חושש להיכשל בתפקיד ולהיות מזוהה עם הכשרת השמאל והערבים. ולכן השאלה הנכונה היא לא על מה המחלוקות בגוש השינוי אלא באיזה צד נמצא בנט.
לו הייתה ממשלה בצד הימני בנט וודאי היה מעדיף אותה, אבל עכשיו בנט צריך לבחור בין ממשלת שינוי לבין שותפות פוליטית עם נתניהו שבסופה כנראה סבב נוסף של בחירות. במצב שכזה בנט ושקד יצטרפו לליכוד, יקבלו הבטחה לתיקים בממשלה הבאה, אולי אפילו לרוטציה ויחברו לנתניהו לסבב נוסף. בסוף, במהלך השבת בנט צריך להכריע איזו הבטחת בחירות להפר: האם את זו שבה התחייב לא לשבת בממשלה תחת לפיד ובממשלה בתמיכת רע"ם - או את ההבטחה שלא יהיו בחירות חמישיות.
סקר בודק: ריצה משותפת של נתניהו ובנט בבחירות ישירות לראשות הממשלה
עבאס לבנט: "לא מדברים על הסוגיה הפלסטינית או על חוק הלאום"
שעון החול של נתניהו הולך ואוזל: התרחישים האפשריים
המו"מ המתקדם בין בנט לסער - והביקורת על גנץ
גורמים בגוש השינוי: שקד מנסה לסכל את הקמת ממשלת בנט-לפיד
בליכוד מותחים ביקורת קשה על נתניהו, הקשיים במו"מ בגוש השינוי