ביום חמישי, ה-17 בדצמבר 2020, ממש לפני תחילת מבצע החיסונים באירופה, השרה לענייני תקציב של בלגיה, אווה דה בליקר, הפרה את סעיף הסודיות בהתקשרויות מול יצרניות החיסונים וחשפה בציוץ כמה תשלם בריסל עבור כל מנת חיסון. הטריגר לציוץ, שנמחק תוך זמן קצר בלחץ יצרניות החיסונים, הוא מחלוקת תקציבית מול האופוזיציה בבלגיה ודרישה לשקיפות מול משלם המסים בגין עלות החיסונים.
הציוץ אמנם נמחק תוך זמן קצר בלחץ חברות התרופות, אבל לא מהר מספיק:
לפי הציוץ, האיחוד האירופי משלם 18 דולרים עבור מנת חיסון של מודרנה, כ-15 דולרים למנה של פייזר, כ-8.5 דולרים לחיסון של ג'ונסון אנד ג'ונסון וכ-2 דולרים בלבד עבור מנה אחת של אסטרזניקה.
בחייו הקצרים גרם הציוץ הזה לסערה גדולה: בארצות הברית נדהמו כשהבינו שהם משלמים יותר מאירופה עבור חלק מהחיסונים, אך הציוץ בעיקר חידד בעיה גדולה אחרת - חיסונים עולים כסף, והרבה. איך ישלמו מדינות עניות ומעוטות יכולת עבור מה שזכה לכינוי "הזהב החדש"? האם חיסונים נגד קורונה הם מנת חלקן של המדינות העשירות בלבד? ואיך מחסנים את אוכלוסיית העולם כולה, כ-7.9 מיליארד בני אדם, בו זמנית?
בארגון הבריאות העולמי הבינו מהר את גודל הצרה. מדינות עשירות מיהרו לחתום באופן פרטני מול יצרניות החיסונים והמלאי העולמי הלך והצטמצם. יושב הראש טדרוס אדהאנום גהברייסוס האשים את הקהילה הבינלאומית בכישלון מוסרי. טדרוס אף הפנה אצבע מאשימה לעבר מדינות עשירות, שמחסנות צעירים בריאים בעוד מדינות עניות משוועות למנות חיסון עבור הצוותים הרפואיים.
לביקורת החריפה הצטרף מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, שטען שעשר מדינות שמו ידן על 75% ממלאי החיסונים הגלובלי. מומחים התריעו שאף מדינה לא תצא לגמרי מהקורונה עד שכולם לא תצאנה מהמגפה, במיוחד לאור התגברות המוטציות השונות.
בארגון הבריאות העולמי חששו מתסריט בו מדינות נלחמות על כל מנת חיסון, חלום בלהות שמהר מאוד הפך למציאות. האיחוד האירופי עצר לאחרונה משלוח של 250 אלף חיסונים של אסטרזניקה, שיוצרו באירופה ויועדו לאוסטרליה, רק בגלל שהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיו. באיחוד הבהירו שלא יהססו לפעול בכוח גם בעתיד.
השתלטות על מלאי החיסונים
כאן נכנס לתמונה COVAX, מיזם בינלאומי שמטרתו חלוקה צודקת ושוויונית של חיסונים בעולם. ברוח הימים, אם תרצו, מעין קואליציה בינלאומית לחיסוני קורונה לה שותפים האו"ם, ארגון הבריאות העולמי, הבנק העולמי, הקרן של ביל ומלינדה גייטס ומרבית מדינות העולם, חלקן הגדול כנזקקות לעזרתו.
הרעיון הראשוני היה ש-COVAX יקבלו לידיהם את מלאי החיסונים הגלובלי, מכל יצרניות החיסונים, והוא יחלק אותו בין המדינות באופן שוויוני לפי גודל האוכלוסייה - וראשית לצוותים רפואיים ולאוכלוסיות בסיכון. עם זאת, הרעיון קרס במהירות, ברגע שמדינות עשירות הבטיחו לעצמן כמות מספקת של חיסונים כדי לחסן את אוכלוסייתן באופן מלא, לעיתים אפילו כמה פעמים.
ב-COVAX לא בזבזו זמן ועברו לתוכנית ב': מדינות שידן אינה משגת, ירשמו דרך המיזם לקבלת חיסונים, שירכשו באופן מרוכז על ידי COVAX ויחולקו באופן יחסי לפי גודל האוכלוסייה, אך לא לכולה. המדינות העשירות, בדגש על 20 הכלכלות הגדולות, התבקשו לתרום כסף על מנת לרכוש מלאי חיסונים למרבית אוכלוסיית העולם. יצרניות החיסונים התבקשו למכור חיסונים במחיר עלות, ללא מטרת רווח, אך לא כולן הסכימו.
ב-COVAX נשענו בעיקר על החיסונים של אסטרזניקה, שנחשבים לזולים מכולם, אך לא רק. בארגון חתמו גם מול ג'ונסון & ג'ונסון, פייזר וממש לאחרונה גם חברת מודרנה הצטרפה. עד כה הצליחו לרכוש פחות משני מיליארד מנות, כמות לא גדולה, שתועבר בטפטופים במהלך השנתיים הקרובות. במיזם החיסונים נערכו לחלק את השלל בין כ-180 מדינות, תחילה ל-92 העניות ביותר.
לפני כחודשיים הפרויקט יצא לדרך באופן רשמי. COVAX העבירה משלוחי חיסונים ראשונים לגאנה, לאגוס, אל סלבדור ומדינות נוספות. הכמויות קטנות, המטרה - הגנה מינימלית לצוותים הרפואיים ועובדים בסיכון. בפרויקט נאלצו להודות שלא יעמדו ביעד שהציבו לעצמם ולא יצליחו להתחיל מבצע חיסונים בכל מדינה במהלך 100 הימים הראשונים של השנה.
ממשל ביידן תרם למיזם 2 מיליארד דולרים, והבטיח להעביר את עודפי החיסונים שיישארו לארצות הברית. זה, עם זאת, לא צפוי לקרות בקרוב, אלא רק אחרי שכל אזרחי ארצות הברית, שמעוניינים לקבל חיסון, יתחסנו. כך הבטיח גם ראש ממשלת קנדה טרודו, שלפי הדיווחים ממשלתו רכשה מספיק חיסונים על מנת לחסן את כל אוכלוסייתה 6 פעמים.
נשיא צרפת עמנואל מקרון הציע שכל מדינה תתרום 5% ממלאי החיסונים שלה למדינות אפריקה, אך ההיענות, איך לומר, לא הייתה גבוהה.
דיפלומטיית חיסונים
לוואקום הזה בדיוק נכנסו סין ורוסיה עם דיפלומטיית החיסונים. שתיהן פיתחו חיסונים נגד הנגיף, חיסונים שלא אושרו לשימוש על ידי אף גוף רגולטורי עצמאי. הן מציעות את החיסונים בחינם או בעלות זניחה למדינות עניות, בתמורה לקידום אינטרסים כלכליים ואחרים שלהן על ידי אותן מדינות. סין כבר שלחה 118 מיליון מנות חיסון "סינופארם" ל-49 מדינות. מיליוני מנות חיסון "ספוטניק 5" הרוסי הגיע ליותר מ-22 מדינות באפריקה, באמריקה הלטינית ובאסיה. רוסיה אף צ'יפרה בחיסונים שתי מדינות אירופה: בלארוס והונגריה.
ישראל והודו ניסו גם הן ליהנות מפירות דיפולמטיית החיסונים: הודו בהתבסס על פיתוח מקומי ובעיקר על מפעלי הייצור בשטחה, עד שהבינה שהיא לא עומדת בקצב הביקוש המקומי. כאן, אצלנו, ראש הממשלה רצה לחלק אלפי מנות חיסונים עודפים למדינות ידידותיות, או לכאלו שהבטיחו להעביר את הנציגות שלהן לירושלים, מהלך שנבלם על ידי היועץ המשפטי לממשלה.
לפי נתוני WorldInData, עד כה חוסנו במנה אחת לפחות כ-8% מאוכלוסיית העולם, הצפי לחיסון מרבית אוכלוסיית העולם הוא לא לפני סוף שנת 2022. אם חסרה דוגמה נוספת לפער שבין העולם העשיר לזה העני, בעוד מומחי ה-FDA דנים כעת במתן אישור לחסן בני נוער בגילאי 12-15 בחיסון של פייזר, ובקרוב ידונו גם בזה של מודרנה, יש לא מעט מדינות מעוטות יכולת בהן אף זרוע לא זכתה עדיין לחיסון.
רק בחודש מרץ בשנה שעברה אפפה את העולם תחושת סולידריות. כולנו ישבנו בבתים, למדנו סגר במאה ה-21 מהו. קריאות העידוד במרפסות הבניינים בווהאן תורגמו למחיאות כפיים בבריטניה, לשירים במרפסות באיטליה דרך ספרד ועד צ'ילה. נגיף חדש, זריז וחמקמק הזכיר לנו שהעולם הוא כפר גלובלי קטן: אירוע בסין ישפיע לא רק על המתרחש בהודו השכנה, אלא גם על ברזיל, אירן, ישראל וארצות הברית.
עם זאת, מהרגע שהבין שהעולם שהבלתי ייאמן קרה והמדענים הצליחו לפתח חיסונים יעילים ובטוחים בזמן קצר - נעלמה הסולידריות, שבו הגבולות. את תחושת הביחד החליפה לאומנות, לאומנות חיסונים.