אני בת ימי. בית הספר, החברים, תנועות הנוער. הים והאנשים החמים. התמונות מאמש (רביעי) צרבו את ליבי - אבל בואו נעשה סדר. אנחנו, כולנו, חווים הצפה רגשית נוראית. טילים, הרוגים וילד אחד שהפנים שלו ליוו אותי כל הלילה. גם חייל. לצד זה, היו פרעות וביזה. אלימות נוראית שמאיימת על מרקם החיים של הארץ האהובה שלנו. כיצד נשוב לחיות ביחד, יהודים וערבים, ביום שאחרי?
אני לא רוצה שנתבלבל. ישראל תחת מתקפה של אנשי החמאס. הם רוצים להרוג, לפגוע, להזיק. הם לא רוצים מדינה פלסטינית ו'שתי מדינות לשני עמים', זה לא יגרום להם להניח את נשקם. הם רוצים ח'ליפות איסלאמית. נקודה. ישראל סובלת מאלימות ומקרע פנימי. גם כאן חשוב לומר - אין סימטריה. ההתנהלות של ערביי ישראל בימים האחרונים, ההתבטאויות שלהם והשתיקה היחסית של מנהיגיהם - מעוררת דאגה.
אני כואב את כאבם של מיליוני מותקפים. דואג לשלומם של חיילי צה"ל. אני שולח יד אוהבת לתושבי לוד, רמלה, עכו ושאר הערים המעורבות.
עכשיו, אפשר להניח מקום להתמודד עם כאב נוסף שפוצע אותי: פורעים מקרב בני עמי. לא כי הם "אשמים יותר" או "אשמים פחות", "צודקים יותר" או "צודקים פחות". פשוט: הם בני עמי. ההתנהגות הנלוזה של אחיי פוגעת בטיעון המוסרי והערכי שלי. הם לא פוגעים רק בערבים, מעשה חמור כשלעצמו. הם פוגעים בי.
לא יכולתי לראות את התמונות הנוראיות. היו בהן רגעים מזוויעים. חשבתי על נער שנראה בועט באדם ששוכב על הרצפה. כמה אכזריות צריכה להיות בו? כמה רוע? ואולי - כמה אומללות, איזו מסכנות? מי ההורים שלו, מי חינך אותו, מדוע הוא מגלה גילויים נוראיים של רוע?
לא יכולתי להסיט את העין ממי שהיכה אדם בעזרת...מקל שבקצהו דגל. הזדעזעתי. דגל הוא סוג של תשמיש קדושה ישראלי. איך אפשר להכות עם דגל? איך אפשר לקחת את הסמל של החיים הריבוניים, את הסמל של העם שקם מעפר, הקים מדינה לתפארת, מדינה שחזון הנביאים לנגד עיניה, ולהרביץ יחד איתו?
חשבתי על אנשים שמפריעים בכל מקום לאנשי תקשורת בשורה של מילים גסות ותנועות מגונות. מי אתם? מה אתם חושבים שאתם משיגים?
בעיקר - כואב לי על תמונות במרכזן כיפה וציצית. בעיניי זה חילול הקודש. אנחנו במלחמה. נהגו כלפינו באלימות, הפרו את ההבטחה לחיים משותפים. האם הדרך היא "להחזיר מכות"? אכן, יש לכולנו טענות קשות כלפי המשטרה. אנחנו חשים לא מוגנים, אנחנו חשים שהביטחון האישי רעוע, אבל מה יקרה אם כל אחד מאיתנו ייקח את החוק לידיים?
איזה כתם מוסרי, כשל ערכי, מעשה לא יהודי, טשטוש של צלם אנוש בסיסי מתגלם בתמונה אחת בה המונים מכים אדם אחד השוכב על הרצפה רק בכלל מוצאו הלאומי. הם? שהמנהיגים שלהם ייטפלו בחייתיות, בהתנהגות הברברית. אני רוצה לטפל בשלי ולא מוכן להסכים, ולו בקריצה, למעשים נוראיים של בני עמי.
>>> הכותב הוא שר החינוך לשעבר, נשיא תנועת "פנימה"