כל מי שאוהב כדורגל ישראל, למרות המגבלות הידועות שלו, התעורר הבוקר (שני) עם גאווה קטנה. משחק העונה בין מכבי תל אביב למכבי חיפה, מול 30 אלף איש בבלומפילד, היה בהחלט ההצגה הכי טובה בעיר. היו שם דציבלים של איצטדיון גועש בדרום אמריקה, הייתה שם דרמה ספורטיבית שלא מביישת אף משחק עונה היסטורי, הייתה שם קבוצה שהיו לה את כל הסיבות להפסיד אחרי שפיגרה 2-0 לאחר 20 דקות ובמשחק חוץ. זו קבוצה שנלחמת בשדי העבר של כישלונות במשך עשור במאני טיים. קוראים לה מכבי חיפה.
עם זאת, העונה הזאת אי אפשר להספיד אותה. העונה הזאת מכבי חיפה נלחמת במשברים ולחץ כמו קבוצה אלופה. העונה הזאת מסמלת אולי את תום השלטון הכמעט בלעדי של מכבי תל אביב בכדורגל שלנו, אחרי עשור (חוץ משלוש אליפויות מדהימות של באר שבע). העונה הזאת מסמלת את חזרתה של האימפריה בירוק שנעלמה וטבעה מבחינה ספורטיבית במשך עשר שנים.
מכבי חיפה חזרה עוד במחצית הראשונה מפיגור של שני שערים לשוויון תוך שלוש דקות, ולא הייתה רחוקה ממהפך. היא לא ניצחה את המשחק, אבל היא ניצחה את התחושה שהיא אמורה להתרסק ברגעים כאלו. התיקו הזה הוא כמו ניצחון עבורה. התיקו הזה אומר שהיא צריכה ויכולה להיות אלופה. אחרי עשור שומם מתארים, שמרגיש כמו נצח עבור מאות אלפי האוהדים שלה. 3 מחזורים לסיום העונה, היא רוצה לצעוד לעבר הארץ המובטחת ולמלא את חוף דדו בחגיגות אליפות. אם היא לא תעשה שטויות ברמה קיצונית, זה יקרה כבר בעוד שבועיים.
כשמדברים על "משחק עונה", ישנם כמה תסריטים שמתבשלים לכדי משחק מכריע ב-90 דקות. המתכון מורכב מציפיות, לחץ, קהל מוטרף, טקטיקה ואחריות. האם שחקנים עולים לשחק עם חשש לטעות או כדי להעיז ולהגדיל ראש. התקשורת מנפחת ומפמפמת את זה כל השבוע, האוהדים בכל מקום במהלך השבוע יוצרים ווייב שנכנס לוורידים.
לפעמים ישנה אכזבה וההר מוליד עכבר. לפעמים, כמו אתמול, ההר מזכיר שיש לו פסגה, פסגה ספורטיבית. אתמול, שחקן שוויתר במאבק קיבל מיד גול נגדו שמשנה מומנטום. שחקן שהגדיל ראש יצר מהלכים שמרימים את החברים שלו.
אם וכאשר זה יקרה, יהיו פה הרבה סיפורים באליפות הזאת. המאמן, ברק בכר, סך הכול בן 41, יכול לזכות כמאמן באליפות רביעית בתוך עשור. מדהים. יענקל'ה שחר, שחגג 80 והמשיך להאמין במועדון הענק הזה ולהשקיע בו שנה אחר שנה למרות הכישלונות, סוף סוף ירווה קצת נחת וגאווה.
עומר אצילי, שעוד ידובר עליו רבות ועל העובדה שמכבי תל אביב ויתרה עליו בגלל אותה פרשה, גם הוא אתמול היה האיש שעשה את ההבדל על המגרש. נטע לביא, הקפטן שגדל במחלקת הנוער ומייצג את המנהיגות מתוך המערכת שגדלה שם, היה שותף מרכזי. 20 אלף מנויים של הקבוצה שמדי שנה חידשו מנוי בסמי עופר, אך לא חגגו באיצטדיון הזה אליפות. רק בימי קרית אליעזר. הקללה הספורטיבית הזאת בדרך להסרה: לחיפה נותר לנצח עוד שני משחקים, אבל אתמול היה הצעד הכי משמעותי וחשוב במשחק עונה לפנתיאון.
>>>הכותב הוא פרשן כדורגל בכיר ב"ערוץ הספורט"