עימות א-סימטרי נוסף בין ישראל לחמאס הסתיים לאחר 11 ימי לחימה בהפסקת אש, ללא הסכמה על הבנות או הסדרה ארוכת טווח. ב-2014, לאחר מבצע "צוק איתן" - שבו חמאס נפגע קשות, הגדרתי את תוצאות העימות כ"תיקו אסטרטגי א-סימטרי". ישראל היכתה קשה את חמאס, אך לא הכריעה אותו ונתנה לו הישגים אסטרטגיים ותודעתיים.
לאחר מבצע "שומר החומות", הא-סימטריה בהישגים של שני הצדדים בולטת אפילו יותר - ישראל ניהלה מערכה צבאית יעילה, עוצמתית וקצרה יותר שכוונה לזרוע הצבאית של חמאס. עם זאת, חמאס ניהל מערכה אסטרטגית רבת ממדים הרבה מעבר לעימות הצבאי בעזה, ומיצב עצמו בעמדת הובלה פוליטית, אידיאולוגית ואסטרטגית בזירה הפלסטינית. חמאס אף הצליח לפגוע במרקם העדין של יחסי יהודי-ערבים בישראל ולעורר נגדה גלי ביקורת בתחום זכויות האדם.
להלן חמש הבנות מרכזיות על המערכה ותוצאותיה, והמלצות למדיניות עתידית מול החמאס בעזה:
- המבצע היה, כמו כל המבצעים מול החמאס בעזה, "מבצע הרתעתי" ולא "מבצע הכרעתי". מתכנניו העריכו שההרתעה תושג על ידי פגיעה קשה בחמאס, בדגש על יכולותיו הצבאיות. בנוסף, העריכו שהמחיר הגבוה, מעבר לציפיותיו, שישלם חמאס, יגרום לו "לחשוב שבע פעמים לפני שישגר שוב רקטות לישראל". מנגד, הציבור הישראלי פיתח ציפיות לניצחון מכריע, למיטוט החמאס ולהשבת החללים והאזרחים הישראלים. במבצע הרתעתי במיוחד, אם הוא מבוצע רק באש וללא תמרון, לעולם תהיה בסיומו "חמיצות" אל מול הטיעון "הם שיגרו עד הרגע האחרון, לא הרגנו את המנהיגות ולא החזרנו את גופות החללים/שבויים...". חשוב להבין שרק מבצע למיטוט כולל של החמאס באמצעות תמרון קרקעי, השתלטות על שטחים מהם משגרים רקטות וכללי תקיפה מתירנים יותר יכולים להביא הישגים כאלו. "שומר החומות" לא היה מבצע מיטוט והכרעה. מבחן ההרתעה עוד לפנינו, וימים יגידו.
- ישראל לא יזמה את המערכה - היא הגיבה לירי על ירושלים. במערכה שאיננה יזומה, חסר לישראל יתרון ההפתעה - החיוני להישגים בהתמודדות א-סימטרית מול ארגון טרור. עם זאת, צה"ל יצא למערכה עם תוכנית צבאית סדורה, על פי מודיעין אופרטיבי טוב מאוד ויכולת ביצע מרשימה של חיל האוויר. ישראל פגעה קשות ביכולות ייצור הרקטות וערערה את הביטחון של החמאס במערך התת-קרקעי שבנה בעזה. ישראל הצטיינה גם בהגנה ובסיכול כל ה"הפתעות" שהכין לה מוחמד דף.
- שני הישגים צבאיים לא מוצו ומחייבים תחקור: ראשית, לא נפגעה הצמרת המדינית והצבאית של חמאס - לנושא משמעות תודעתית ומורלית חשובה. שנית, מבצע הרס התשתית התת-קרקעיות לא מיצה את ההישג הצבאי והתודעתי והפוטנציאלי שהיה גלום בו. אם ישראל הייתה פוגעת קשות בגדודי האיכות של חמאס, המחיר לחמאס היה גבוה יותר. אפקט ההרתעה ושלילת היכולות היה משמעותי בהרבה, וגם יחס הנפגעים בין טרוריסטים ללא מעורבים היה בעייתי פחות.
- מדינית - ישראל הצליחה להסביר את עמדתה ולקבל גיבוי מלא מארצות הברית, שבלמה החלטות נגדה במועצת הביטחון. גם במועצת האיחוד האירופי נבלמו החלטות שליליות. הנשיא ביידן הגן על זכותה של ישראל להגנה עצמית, ובה בעת דחק בה לסיים את המבצע ולא להאריכו. עם זאת, הייתה מפולת משמעותית בדעת הקהל וברשתות החברתיות, בדגש על הדור הצעיר והמפלגה הדמוקרטית בארצות הברית.
- למרות הממדים הרחבים יותר אליו התפתח העימות מעבר לעזה - ירושלים, יהודה ושומרון והאלימות בישראל - החזית הצפונית לא התפרצה. עם זאת, חיזבאללה הרשה לעצמו לאפשר לגורמים פלסטינים לשגר כמה פעמים רקטות לעבר ישראל ולקיים הפגנות וחיכוכים על גדר הגבול, ואולי אף עודד זאת. חשוב להבין אם לאחר המבצע גבר התיאבון אצל חיזבאללה לחיכוך צבאי עם ישראל, וכיצד השפיע המבצע על דימוי צה"ל כצבא חזק, איכותי ומרתיע במזרח התיכון.
המלצות למדיניות
- מדיניות ממשלת ישראל לזירה הפלסטינית נשענת על שש הנחות בעייתיות: ראשית, כי ניתן ורצוי לדחוק את הסכסוך עם הפלסטינים מסדר היום העולמי והאזורי. שנית, כי ניתן לעקוף את הסכסוך באמצעות פנייה לנורמליזציה עם מדינות האזור המתונות. שלישית, מדיניות הבידול בין החמאס לרשות הפלסטינית מבטאת העדפה נגלית לחמאס. לממשלות נתניהו היה נוח להשלים עם שלטון החמאס בעזה, מה שאיפשר להציג לעולם את הסרבנות והקיצוניות הפלסטינית האותנטית, ולבסס את טיעון היעדר הפרטנר למשא ומתן, שישראל לא רצתה בו, גם עם רמאללה. רביעית, ממשלות נתניהו ראו בחמאס כתובת שלטונית שיש לשמר, "מורתע ומוחלש" אך אין למוטטו, על מנת לרסנו ולהניעו לרסן אחרים ברצועה. חמישית - לא הייתה לממשלת ישראל מדיניות אפקטיבית לטפל בהתעצמות הצבאית של החמאס בעזה. לבסוף, ההנחה המובילה, המוטעית בדיעבד, הייתה שהחמאס מורתע מעימות רחב עם ישראל ומעוניין בעיקר בשיקום הרצועה ובהסדרה ארוכת טווח.
- במבט לעתיד, על ישראל להפסיק עם מדיניות הבידול שהעדיפה את החמאס בעזה על הרשות הפלסטינית ברמאללה, ולחזור להעדפת הרשות וקידום תנאים לתהליך מדיני. זהו תהליך קשה שלא מובטחות בו תוצאות, אך השתתפות בו ואפילו הובלתו יחזירו לישראל את היוזמה ואת עמדתה המוסרית כמדינה שוחרת שלום.
- על ישראל לא לחשוש מ"מיטוט החמאס". החמאס הוא אויב מר - המשלב אידיאולוגיה קיצונית עם יכולות צבאיות שנבנו בכסף וידע אירני, המהווה איום משמעותי על ישראל עם פוטנציאל להיות חיזבאללה בדרום. בניגוד ל-2014, דעאש לא בשערי עזה, וגם אם תהיה תקופה של מאבקי כנופיות בעזה - לא יהיו להן יכולות לשגר מטחים על תל אביב וירושלים. האנרגיה שלהם תופנה למאבקי פנים. הלקח של מיטוט החמאס יהיה גורם מרתיע מול כל גוף שישתלט על רצועה.
- מהלך צבאי קרקעי, בהיקף כזה או אחר, חייב להיות חלק מתכנון כל מבצע עתידי ברצועה. מדובר במהלך שתכליתו איננה כיבוש ישראלי מוחלט של עזה, אך מהווה ממד הכרחי בפגיעה במרכזי הכובד הצבאיים והמדיניים של חמאס, ובשלילת יכולותיו הצבאיות.
- כללי התגובה לטפטוף רקטות, ואפילו בלוני אש ונפץ על עוטף עזה, חייבים להיות עוצמתיים ומרתיעים. "דין שדרות כדין ירושלים". ב"שומר החומות", העורף הישראל הוכיח חוסן וצה"ל הפגין יכולות הגנה מרשימות. לכן, ישראל יכולה להתמודד פעם נוספת עם חמאס או אפילו ליזום בהפתעה עימות המשך בו יפעיל צה"ל מאמצים ומבצעים שלא באו מספיק לידי ביטוי במערכה האחרונה. עמדה ישראלית שאיננה חוששת מעימות נוסף (החמאס מיצה את יכולותיו להפתיע ולהרתיע את ישראל) ושאיננה מפחידה את עצמה במשבר הומניטרי הגולש לגבולותיה - תאפשר הסדרה טובה יותר שתכלול את נושא החללים והאזרחים הישראלים, כמו גם הסדרים שיחלישו את חמאס ולא יאפשרו לו התעצמות.
- ממשלת ישראל, המשטרה והשב"כ חייבים לוודא שזירת הפנים איננה הופכת לזירה ביטחונית פעילה בכלל, ובעת עימות עם אויב חיצוני בפרט. נדרש מבצע משולב למיגור פשיעה חמושה ומאורגנת וכיסי אי-משילות ברחבי הארץ, שמתוכם צומחות כנופיות ומיליציות חמושות, תוך ערעור הביטחון הלאומי והאישי. יש להחזיר את השב"כ למשימות היסוד שלו: לחימה בטרור, בריגול ובחתרנות בתוך מדינת ישראל. זהו מהלך הכרחי לאיזון נכון יותר של התמודדות ארגוני המודיעין והביטחון עם איומים על מדינת ישראל.
- לבסוף, ישראל צריכה לדבוק בדרישתה לפירוז הרצועה ומניעת התעצמות עתידית. מדובר במרכיב הכרחי בכל הסדר עתידי בינינו לבין הפלסטינים. שיקום עזה ייעשה רק תמורת מהלכים לעצירת התעצמות ואפילו להסגתה לאחור.
מערכת הביטחון וצה"ל טוענים למבצע מוצלח. המאזן האסטרטגי של "שומר החומות" והשאלה אם ישראל השיגה את יעדי מבצע ההרתעה שניהלה יתבררו רק בעתיד. ימים יגידו מה איכות ההרתעה שהושגה על ידי צה"ל בעזה ובאזור, מה אופי ופרמטרי ההסדרה בין חמאס לישראל (הסדרה שהמצרים ינסו פעם נוספת לקדם, בסיכויי הצלחה לא גבוהים). ייבחן גם באיזו מידה תצליח ישראל להקהות ולייתר את הישגי החמאס במזרח ירושלים, בין ערביי ישראל ובגדה המערבית. חשוב לבצע תהליך תחקור ולמידה גם בדרג הצבאי וגם בדרג המדיני, כאשר הנתק בין המעשה הצבאי למעשה המדיני נראה בולט כל כך. לקח ישן הוא שמי שלא "נח על זרי הדפנה" של ההצלחה במלחמה הקודמת, יש סיכוי גבוה יותר שיצליח למצוא פתרונות מערכתיים ואסטרטגיים טובים יותר לקראת העימות הבא.
>>> הכותב הוא אלוף (במיל'), ראש אמ"ן לשעבר, מומחה לביטחון לאומי