אין רופא ילדים שלא מכיר את זה. דוגמה מאתמול: יושבת מולי אמא שהבן המתבגר שלה עומד לטוס לחו"ל והיא מתלבטת אם לחסן אותו. אני מציג לה את הנתונים. אני מראה לה את נייר העמדה המנומק של האיגוד המקצועי. היא אומרת, "כן, אני מבינה, אבל יש פרופסור אחת שאומרת אחרת, תראה". כן, אני אומר, אבל אותה פרופסור גם טענה לפני שנה וחצי שהקורונה תיעלם בסוף החורף הקודם. מה? אומרת האימא. אני מראה לה צילום מסך. הילד יתחסן כמובן, אבל אחרי שנה של מחול שדים לא מקצועי סביב החיסונים, יש כמוה עוד אלפי מתלבטים.
סיקור N12 על החיסון לקורונה לילדים:
- פייזר הודיעה: "חיסון הקורונה בטוח ויעיל לילדים מגיל 12"
- להתחסן או לא: האם החיסון נגד קורונה בטוח?
- הוויכוח על חיסון הקורונה לבני נוער מתלהט
- הוויכוח שמפלג הורים ומומחים – האם לחסן את הילדים נגד קורונה?
מה אנחנו יודעים היום על חיסון בני נוער?
ראשית, החיסון מראה רמות בטיחות טובות. יש תופעות לוואי קלות, שהן שכיחות, ויש גם קשות יותר – שהן גם נדירות ביותר. בואו נדבר במספרים: הסיכוי למחלה בינונית-קשה, ואנחנו מדברים פה בעיקר על מיוקרדיטיס – דלקת שריר הלב, הוא 1 ל-120,000 וזה בתחשיב סופר-זהיר. עכשיו נשווה את זה לסיכוי של אותה קבוצת גיל לפתח מחלה בינונית-קשה בגלל הקורונה. כאן הסיכוי הוא 1 ל-3,000. זה הבדל משמעותי בסדרי גודל. בלי החיסון, הסיכון גדול פי 40!
שנית, ההתפרצות המחודשת בימים האחרונים משנה עוד את מפת הסיכויים והסיכונים, כי שכיחות המחלה נמצאת בעלייה. מי שהתחסן היום יהיה מוגן בעוד חודש; ומה יקרה בעוד חודש? יש סיכוי סביר שווריאנט 'דלתא' – "הזן ההודי" – יהיה נפוץ בהרבה. ברפואה, אנחנו לא מחסנים רק נגד מחלות שכיחות. אנחנו מחסנים את ילדינו יום-יום למחלות שעלולות להתפרץ, כמו פוליו וחצבת, למרות שהיום השכיחות שלהן נמוכה.
כשמחברים את שני הנתונים האלה – רמת הסיכון והעלייה בשכיחות המחלה – אין ספק שמבחינת ניהול סיכונים נכון וצריך לחסן את בני הנוער, ועכשיו.
אז איך זה שדפי פייסבוק ואתרי חדשות, גם מכובדים ואמינים, מלאים בדעות הפוכות? הפוכות לכל מה שידוע לנו, ומנוגדות לעמדת הגורמים המקצועים – משרד הבריאות, 'מגן ישראל', איגוד רופאי הילדים? האם כולם השתגעו? התשובה מורכבת.
ראשית, זה בוודאי לא "כולם". אפילו לא רובם. מדובר במיעוט, מיעוט קטנטן אבל קולני למדי, שמתוקצב היטב במאות אלפי שקלים של כספי תרומות. שנית, בואו נזכור שאותו מיעוט רעשני התחיל מפרופ' יורם לס, שטען שהקורונה תישאר בסין, והיא לא נשארה; ואחר כך טען שמשפעת מתים יותר, ואז מתו מיליונים. אחריו הגיעו פרופסורים אחרים, שהתקשורת מאוד רצתה לשמוע, כי מול תחושה של סכנה קיומית הם נתנו אופטימיות: הקורונה, הם טענו, תיעלם עם החורף (הקודם, כן?). היא לא נעלמה. ואז הם אמרו שהכול פוליטיקה והכול מהלך שנועד לשמר את השלטון. השלטון הוחלף, והקורונה נשארה. ואז זה המשיך עם קבוצה שהאפידמיולוג שלה טען שלא יהיה גל שני בשוודיה; ומה לעשות, היה גם היה, והוא גבה שם אלפי חיי אדם. ואז הם התנגדו לתו הירוק, והם התנגדו למגבלות, ובסוף כמובן הם מתנגדים לחיסון בני נוער. עכשיו, איך זה שאנשי מקצוע רואים איך שוב ושוב הטיעונים והניבויים שלהם מתרסקים מול המציאות, והם ממשיכים לדבוק בטענתם? איפה היושרה המקצועית?
את זה בדיוק שאלתי קולגה מאוניברסיטת תל אביב שמכיר אישית את הנפשות הפועלות. תביט באנשים האלה, הוא אמר. רובם אנשי מקצוע שהחזיקו בעבר משרות ועמדות עם היד על ההגה, וכשפרצה המגפה הם כבר היו מחוץ למעגל ההשפעה. כך, כמו וולדורף וסטטלר הקשישים הנרגנים ביציע של החבובות, הם התחילו למתוח ביקורת מרחוק, רובה לא עניינית וחסרת אחיזה במציאות. "זה אגו פגוע", סיכם הרופא הבכיר.
אבל יש סיבה שנייה, והיא מטרידה הרבה יותר.
אותם רופאים ופרופסורים שמעולם לא היו מתנגדי חיסוני-שגרה חברו בשנה האחרונה אל קבוצה קיצונית בהרבה, מתנגדי חיסוני הפוליו. בסרטונים שלהם מופיעים רופאים מוקצים שמתנגדים בפומבי לחיסוני שגרה. על "מכתבי הרופאים" שפרסמו, חתומים גם רופאים שעוד התנגדו לחיסון חצבת לפני ארבע שנים, כשפרצה אז המגפה. יש שם גם רופאים שמתנגדים בכלל לטיפולים קונבנציונליים, ומשאירים נערים חולי אפילפסיה ללא טיפול תרופתי אלא רק עם "רמדי" הומאופתי – כלומר טיפות מים מזוקקים. באנשים האלה הם מצאו בעלי-ברית.
מאותו רגע זה רק הלך והידרדר. מה שהתחיל במחלוקת על מדיניות הסגרים – עמדה שעל נכונותה אפשר להתווכח אבל בהחלט אי-אפשר לומר שאינה לגיטימית – התחבר אל מיטב תיאוריות הקונספירציה, ומכאן במדרון חלקלק אל עמודי פייסבוק הרשמיים של עמותות אלו שמנוהלים על ידי מתנגדי חיסונים ידועים, ובראשם פוסט נעוץ שמבקש תרומות כספיות. כבר יותר מחצי מיליון שקל זרמו לשם. רופאים מכובדים מצאו את עצמם בשורה אחת עם מתנגדי חיסונים, משננים טיעונים חסרי בסיס מדעי. לומר ש"קורונה אינה גורמת לסיבוכים בילדים" או "קורונה אינה מסוכנת לבני נוער כלל" זה פופוליזם; מדע זה בוודאי לא.
תמיד הייתי בעד מגוון דעות. הייתי בין הרופאים שדרשו לשמוע גם את העמדה הזאת, ולזמן את נציגיה לדיון המקצועי בצט"מ – צוות הטיפול במגפות. דעתם נשמעה, ונשמעה היטב. והיא נשקלה, ורובה ככולה נפסלה על ידי מיטב המומחים בארץ. הפרוטוקולים, אגב, פתוחים ושקופים לציבור.
כשתבואו לשקול מחר (וחשוב שזה יהיה מחר) האם לחסן את ילדיכם, תהיו צרכנים נבונים וחכמים של מידע. לא לכל "פרשן" שהוזמן לאתר חדשות צריך להקשיב כאילו רק בידו האמת. גם המאמר הזה, כמובן, אין הכרח שישכנע אתכם. אבל אל תבססו החלטה על עמוד פייסבוק. כשאתם שומעים פרופסור מכובדת, תבררו עד כמה התחזיות שלה הופרכו. כשאתם שומעים את פרופ' לס, אתם הרי כבר יודעים מה הוא חזה ומה קרה בפועל. זה שהם לא לומדים מטעויות, לא אומר שאתם לא צריכים ללמוד מהטעויות שלהם. דברו עם רופא הילדים שלכם. הוא, היא, מכירים את הילד, תמיד שמרו על בריאותו, הם הכתובת. הם המגדלור בים הסוער של הדיס-אינפורמציה. דברו עם רופא הילדים שלכם מחר בבוקר.
>>> הכותב הוא רופא ילדים בקופת חולים מכבי, יו"ר עמותת "מחוסגן", חבר בצוות המייעץ ל"מגן ישראל"