הפרוצדורה של ההליך למינוי שר משפטים אינה מעניינת. הכרוניקה של סדר הדברים לא רלוונטי - העיסוק צריך להיות אחר לגמרי. אנחנו דנים כעת באירוע שהכי קרוב לשבירת כל הכלים שאנחנו מכירים, ורמיסה מוחלטת של חוקי המשחק.
נתניהו הוא עדיין ראש הממשלה, והוא זה שקם ואמר היום ליועץ המשפטי לממשלה - אני לא מקשיב לך, אני מעלה הצבעה בניגוד למה שאתה אומר. נתניהו פשוט מצפצף על הפרשן המוסמך לפי החוק ודה פקטו מחק את הפונקציה הזאת של תפקידו של מנדלבליט, זה שהגיש נגדו את כתבי האישום.
הדבר הקשה מכל זו המחשבה שהכל מתוכנן, שראש הממשלה בכוונת מכוון מנסה להביא את המערכת אל הקצה ולמחוק לחלוטין את הלגיטימיות של היועמ"ש. לשמוע את השר אוחנה, הממונה על המשטרה, ואת השר אמסלם מדברים באופן מזלזל אל היועמ"ש ולא להאמין לאן הגענו. שלא לדבר על מזכיר הממשלה צחי ברוורמן שלא בפעם הראשונה מתפקד ככפיל ליכוד ולא כמשרת ציבור שכפוף למנהל תקין.
מאידך, נתניהו מבין שהאירועים היום בישיבת הממשלה פוגעים בו פוליטית ולכן בשעה האחרונה הוא החליט לקחת צעד לאחור. בנט וסער הוציאו הודעות נחרצות שרומזות על הצורך בהקמת ממשלת אחדות, כלומר ממשלת שינוי, נוכח האירועים, ונתניהו חושש שההתנהלות שלו היום גם תקרב אותו לנבצרות.
בנט וסער למיעשה רואים מה מצפה להם בממשלה עם נתניהו, ראש ממשלה שלא מוכן לעמוד בהסכמים שעליהם הוא חתם בעצמו, לא מוכן לעמוד בחוקי היסוד שאותם הוא שינה למענו ועליהם הצביע בכנסת.
לישראל אין מסורת ארוכה של דמוקרטיה, יש לנו רק את הנוהל ואת הנוהג. ברגעים האלה צריך לזכור שכבר היה לנו יושב ראש כנסת שסרב למלא פסק דין של בג"ץ. מה עתיד לקרות אם גם רה"מ מצפצף על היועמ"ש?
אני הרבה שנים בעסק הזה. אבל היום - הלב שלי כבד.