ממשלת האחדות שהושבעה ביום ראשון איננה ממשלה עם עמדות מנוגדות לעמדות הממשלה היוצאת בנושאי חוץ וביטחון. למעט בנושא הפלסטיני, בו יש פער מהותי בין הימין והשמאל, הסוגיות הכבדות והחשובות יותר כדוגמת זחילת אירן לסף גרעיני והתבססותה בסוריה ובעירק, פרויקט הדיוק של חיזבאללה, המב"מ בסוריה, האיום הצבאי של החמאס בעזה, חשיבות הברית עם ארצות הברית, יחסי ישראל עם סין ורוסיה, "הסכמי אברהם" ומעמדה המדיני של ישראל בעולם - בכולן אין הבדל אידיאולוגי משמעותי בין ימין לשמאל בישראל.
הסוגיות המדיניות הללו, כמו גם אחרות - מחייבות גיבוש מדיניות עדכנית ושינוי באופן ניהול הממשלה, שיאפשר על בסיס אותם עקרונות להשיג תשואה מדינית טובה יותר. הדיון הכרחי לאור האתגרים החשובים והמיידיים העומדים בפני מדינת ישראל, לאור השינויים הגאו-פוליטיים בעולם ובמזרח התיכון, ולאור העובדה שבצמרת המדינית של ישראל בשנתיים האחרונות תשומת הלב הייתה בעיקר להישרדות פוליטית, ארבע מערכות בחירות, מאבק בקורונה, "טריקים ושטיקים".
לפני הממשלה החדשה עומדות הזדמנויות חשובות לשיפור מצבה האסטרטגי של ישראל, במיוחד מול ארצות הברית והממשל החדש. על הממשלה החדשה למנף את מרחב ההסכמות הלאומי בנושאי ביטחון ומדיניות חוץ, במקום לעסוק בנושאי המחלוקת המצומצמים.
להלן נושאים אסטרטגיים חשובים ביותר, ואף דחופים, שראוי שיהיו על סדר היום של הקבינט המדיני-ביטחוני בתריסר הפגישות הראשונות:
- אירן והגרעין: אירן קרובה היום לפצצה גרעינית הרבה יותר מ-2018. ישראל חייבת לגבש מדיניות עדכנית מול התקדמות אירן בנושא הגרעין, ובמיוחד כיצד לפעול כשאירן תתקרב עוד יותר לסף הגרעיני (אם יושג הסכם ובלעדיו). סוגיות כגון: מהו הקו האדום של ישראל? מה תהיה עמדת ארצות הברית אם ייחצה הקו האדום? מהן האופציות הצבאיות והאחרות לעצירת אירן ומשמעותן? כל אלו חייבות לעלות לשולחן הדיונים. בהנחה שארצות הברית תחזור להסכם, מתחייב שיח חשאי, מבוסס על אמון הדדי, אסטרטגי ומקצועי, שבסופו יושג הסכם מקביל עם ארצות הברית על מה יעשו שתי המדיניות במקרה שלא יושג בעתיד הסכם "ארוך יותר והדוק יותר" - יעד שהאמריקנים עצמם הצהירו עליו, אך לא ברור כיצד ישיגו אותו ומה קורה אם אירן תפר את ההסכם. במקביל, יש לעקוב אחר צעדיהן של מדינות נוספות באזור להתקרבות ליכולות גרעיניות.
- חיזבאללה הוא האיום הצבאי המשמעותי ביותר על ישראל. 15 שנות שקט אינן ערובה להמשך. לכל הרתעה יש תאריך תפוגה וחיזבאללה בנה כוח משמעותי של רקטות וטילים, חלקם מדויקים, ולצידם כוח קרקעי לא מבוטל, שיהיו אתגר משמעותי לצה"ל, לעורף הישראל ולמקבלי ההחלטות בקבינט. רק לאחרונה איימו מנהיגי "ציר ההתנגדות" שה"תוקפנות" הבאה בירושלים תביא למלחמה אזורית. חשוב שהקבינט ילמד את לקחי מלחמת לבנון השנייה וידון בחלופות האסטרטגיות והמערכתיות עוד לפני המלחמה, לפני שהחזית הצפונית תתלקח לכדי "מלחמת הצפון הראשונה" או "מלחמת לבנון השלישית". במקביל, הקבינט צריך לקיים דיון על דרכי הפעולה האפשריות לעצירת פרויקט הדיוק ומשמעותן.
- ההתבססות האירנית בגבולות ישראל - הדיון השלישי חייב להיות על המשך המב"מ - המערכה בין המלחמות. הקבינט חייב לקבל הערכה עדכנית על מידת השגת מטרות המב"מ: עצירת התבססות אירן בסוריה, בלבנון ובמערב עירק. מנגד, צריכה להיעשות הערכה מחודשת של סיכוני המב"מ - איום ההגנה האווירית של כל גורמי הכוח בצפון, הסיכון בחיכוך עם הרוסים ובעיקר סיכוני ההסלמה.
- מה עושים מול החמאס בעזה? - העימות האחרון בעזה הסתיים ללא הכרעה, ולא ברור גם אם הושגה הרתעה. טרם הוסכמו פרמטרים להפסקת האש וההסדרה, פתרון לנושא השבויים והנעדרים, לשאלת שיקום עזה ובייחוד לעצירת התעצמות חמאס מחדש. הקבינט חייב לבחון האם מדיניות שימורו של חמאס ככתובת "מוחלשת ומורתעת", בסיוע כספי קטרי, היא האסטרטגיה הנכונה. חמאס, כמו שהוכח ב"שומר החומות", לא די מורתע ולא די מוחלש צבאית, וכן מתחזק מסבב לסבב. גם מבחינה מדינית, פוליטית ותודעתית. ייתכן ונכון לישראל לחתור להחלפתו לאורך זמן, ואולי גם למיטוטו. עוד לפני כל אלה תידרש הממשלה להיערך למקרה של חידוש האש מצד חמאס והפלגים בעזה.
- "הסכמי אברהם" - לאחר שהתנופה החיובית של "הסכמי אברהם" נבלמה עם חילופי הממשל בארצות הברית וספגה נזק בעת המבצע בעזה, האתגר לממשלה החדשה הוא לנסות לצרף את סעודיה למהלך. התהליך של "הסכמי אברהם" חשוב גם לממלכה הסעודית בהיערכות ביטחונית מול אירן וגם במערכת של בריתות טכנולוגיות וכלכליות נוכח היערכותה מחדש של ארצות הברית במזרח התיכון. עם זאת, לסעודים מעצורים משמעותיים בהתקדמות בתהליך - היותם שומרי המקומות הקדושים, דעת קהל שעדיין מאוד אנטי-ישראלית ותפקידם המרכזי ב"יוזמת השלום הערבית" ("הסעודית") ש"הסכמי אברהם" עוקפים אותה. הסעודים יצפו לתמורות גם בנושא הפלסטיני (מעבר לביטול הסיפוח) וגם באספקת אמל"ח מתקדם כמו מטוסי ה-F35. הקבינט חייב לגבש עמדה בנושאים חשובים אלו תוך שיתוף ממסדי הביטחון והחוץ - בניגוד לתהליך הקלוקל שהיה מול האמירויות. עם כל חשיבותם של "הסכמי אברהם", הקבינט חייב לשקם את היחסים עם ירדן - יחסים שהידרדרו בשנים האחרונות לשפל היסטורי.
- אולי הסעיף החשוב, הדחוף והרחב ביותר - יחסינו עם ארצות הברית. ארה"ב היא בעלת בריתנו החשובה ביותר, ולפעמים היחידה. חשיבותה משתקפת בכל תחום - צבאי, כלכלי-תעשייתי ובעיקר מדיני. הברית בין המדינות נשענת על שותפות אינטרסים, שותפות בערכים ויחסי אמון בין המנהיגים. ממשל טראמפ היה ממשל ידידותי לישראל. שימור הבנות העבר וחידוש האמון בין ההנהגות חיוני. אין כמעט נושא מהסעיפים המפורטים במסמך זה שאיננו גם נושא לדיון עם ארצות הברית: מהחזרה להסכם הגרעין, דרך היחסים עם סין, ההתמודדות עם אירן בסוריה וחיזבאללה לבנון, המשך קידום "הסכמי אברהם" ואופן ההתקדמות בזירה הפלסטינית. חובה על הקבינט לעצב מחדש את המדיניות מול ארצות הברית - לבסס אותם על תמיכה דו-מפלגתית על בסיס ערכים ואינטרסים משותפים. חידוש השיח והאמון עם ארצות הברית הוא משימה חשובה ביותר לצוות שיוביל את הביטחון הלאומי הישראלי - ראש הממשלה, שר החוץ ושר הביטחון.
- הסכסוך הישראלי-פלסטיני - זהו נושא מובהק שבו קיימים חילוקי דעות תהומיים בין חלקי הממשלה. השותפים בממשלה החליטו לשמר את הסטטוס קוו בנושא - אך הדיון בסוגיה הפלסטינית יכול להגיע לממשלה מלחץ חיצוני (ארה"ב ואירופה) לחידוש התהליך המדיני ו/או להקפאת התנחלויות, או כתוצאה מהתפרצות אלימה וטרור ביהודה, שומרון ועזה. למרות המחלוקות יש לישראל אינטרס ביציבות הרשות הפלסטינית ובתיאום ביטחוני. על הקבינט להיערך לאתגרים מיידיים וטקטיים (פינוי מאחזים לא חוקיים) ולאתגרים אסטרטגיים ארוכי טווח (התניית התקדמות ב"הסכמי אברהם" וביחסים עם ארצות הברית) בנושא הפלסטיני.
- התחרות בין המעצמות – מדיניות ישראל מול סין ורוסיה: ישראל שמרה בעשורים האחרונים על יחסים טובים עם סין ורוסיה. בארבע שנים האחרונות ישראל נדרשה להחלטות קשות מול שתי מעצמות אלו התומכות באופן מסורתי באירנים, בסורים ובפלסטינים, ובעיקר בגלל רגישות אמריקנית לקשרים עם מעצמות אלו בתחומים רגישים של העברת טכנולוגיות, שותפויות כלכליות והשקעות בתשתית. המתחים בין קידום יחסים כלכליים והשקעות סיניות אל מול הצורך לשמר את הברית האסטרטגית והטכנולוגית עם ארצות הברית חייבים להיות מוצגים לקבינט – לפני שמשבר יתפרץ ויגיע אל שולחנו.
- הקבינט חייב לקיים דיון בתיקוף תפישת הבטחון הישראלית. משנת 2006 לא עודכנה התפישה, מונחי יסוד והבנות רלוונטיות לעת הזו חסרות ולא מבוררות. כל דיון אסטרטגי ואופרטיבי בקבינט החדש נכון שיתבסס על תפישת ביטחון עדכנית. חשוב לברר מה משמעות ההרתעה מול אירן, מול חיזבאללה ומול אויבים א-סימטריים, מה עוצמתה מול האויבים והיריבים השונים וכיצד משמרים אותה. נדרש דיון לא פחות חשוב בתכליות האסטרגיות מול הזירות השונות ובמושגי ההכרעה והניצחון. האיזון בין החזית לעורף, בין ההתקפה להגנה, בין הכוח האווירי לתמרון הקרקעי – כולם נושאים כבדים שחשוב שהקבינט ידון ויבין אותם לפני התכנסותו להכרעה ייחודית בזמן מבצע צבאי מתגלגל.
- תוכנית רב-שנתית לצה"ל - בגלל היעדר תקציב, צה"ל מתנהל ללא תוכנית רב-שנתית מאושרת. הרמטכ"ל מנסה לתקצב את תוכנית "תנופה" ממקורות פנימיים – אך ההיערכות הנדרשת מול אירן לא כלולה במלואה בתוכנית. למרות שכהונת הרמטכ"ל מסתיימת בעוד שנה וחצי, ראוי שהקבינט ידון בתוכנית "תנופה" ואם ימצא אותה מתאימה לתפישת הבטחון שלו ונותנת מענה להתפתחויות בזירה האירנית – יאשר ויתקצב אותה. בהקשר זה חשוב שהקבינט יידון בשימור היתרון האיכותי הישראלי: היתרון האיכותי הישראלי בטכנולוגיה ואמל"ח נמצא בשחיקה בשנים האחרונות. מחד, טכנולוגיות שהיו רק ברשותנו - מטוסים לא מאוישים, חימוש מדויק ויכולות סייבר מבשילות גם אצל אויבינו ומשולבות במערכות הנשק שלהם, ומנגד המדיניות של הגבלת אספקת מערכות מערביות מתקדמות למזרח התיכון נפרצה גם היא. הנושא חייב להיות מוצג לקבינט – לידיעה, להפנמה ולפעולה. כאשר מתקיימת שחיקה ביתרון התחרותי, יש חשיבות מוגברת לאיכות הלוחמים, המפקדים ודוקטרינות הפעולה.
- גם בזירה הפנים-ישראלית יש לפעול מיידית בשלושה נושאים בהקשרי ביטחון לאומי:
יחסי יהודים ערבים – נדרשת הכנת "תוכנית על" בנושא משילות, מיגור הפשיעה והאלימות, החזרת הביטחון האישי במיוחד בנגב, בגליל ובערים המעורבות, זאת לצד תוכנית כלכלית, חברתית וחינוכית. במקביל יש לעצור את תופעת ההקצנה בקרב ארגוני הימין כדי למנוע ולהרחיק עימותים עתידיים. לכול זה יידרש חיזוק מיידי ומשמעותי של מערכת אכיפת החוק.
חיזוק מערך העורף - יש לפעול לצמצום פערי המיגון בעורף האזרחי ושיפור מערכי ההגנה שיאפשרו רציפות תפקודית בעימות הבא, במיוחד עימות צפוני, שיהיה בוודאות עם פוטנציאל נזק משמעותי יותר.
היערכות לגל נוסף של קורונה – הצגת תחקיר מקצועי ואמיתי לניהול משבר הקורונה והפקת לקחים (לא חיפשו אשמים) למקרה של מגיפות עתידיות או משברים אקלימיים ואסונות טבע. הקמת גוף בין-משרדי, בגיבוי מלא מראש הממשלה, שיוביל ויתאם את מכלול הפעילויות הנדרשות כדי להתמודד עם גל נוסף של המגיפה, לרבות היערכות לרכש חיסונים.
- חיזוק מעמד ישראל בעולם – זירת ההסברה והדיפלומטיה פוצלה בשנים האחרונות בין כמה גופים. ישראל נמצאת בעמדת נחיתות במאבק על צדקת עמדותיה ועל הלגיטימציה שלה לפעול מול אויביה. ה-BDS, הטענה שישראל מדינת אפרטהייד, בית הדין הבינלאומי בהאג, החקירה שהותנעה על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם, תפישת ישראל כגוליית אל מול דוד הפלסטיני ומעמדה הבעייתי בדור הצעיר בארצות הברית ובאירופה – כל אלו מחייבים: א. מדיניות שניתן להסבירה ב. ארגון מחדש של מערך ההסברה והחזרתו למשרד החוץ לאחר שפוזר בחמישה משרדים שונים. ג. בחינה מחודשת לטובת מדיניות שונה לגמרי מול יהודי התפוצות.
לסיכום – ברור שהאופוזיציה תנגח את הממשלה על כל החלטה שתקבל, גם אם היא עצמה קיבלה עד אתמול החלטות כאלו בדיוק. עם זאת, ממשלת ישראל החדשה חייבת לשנות את אופן ההכנה, הדיון, קבלת ההחלטות והביצוע בנושאי הביטחון הלאומי. לאחר שנים של ראש ממשלה דומיננטי, עם הישגים משמעותיים כמו גם כישלונות (בעיקר בעצירת תוכנית הגרעין והתחזקות חיזבאללה וחמאס), חל ניוון משמעותי בתהליכי החשיבה, התכנון וקבלת ההחלטות של הקבינט והחלשה של משקל הדרג המקצועי בהם.
נדרשת מדיניות עדכנית של נושאי המפתח בביטחון הלאומי שתאפשר להשיג תשואה מדינית וביטחונית, וזאת על ידי מדיניות פרו-אקטיבית והובלה אסטרטגית בראייה כוללת בכל הממדים, הצבאיים והמדיניים, ובהתמודדות נכונה עם כל אתגרי הביטחון הלאומי. כל זאת לאור מצפן ברור שיאפשר לנווט את ישראל לחוף מבטחים: מדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה וצודקת.