האסון העצוב בהר מירון זהה למחדל הטיפול באיציק סעידיאן ונכי ונפגעי צה"ל. את שניהם היה אפשר למנוע. המחדל התנוסס בכיתוב בולט בעשרות ועדות ודוחות של מבקר המדינה, אבל במדינת ישראל יודעים להתחיל לטפל בדברים רק אחרי שקורים אסונות. רצים בין כיבוי שרפה אחת לאחרת.
עברו יותר משבועיים מאז שראש הממשלה נתניהו הבטיח רפורמה מקיפה באגף השיקום ובטיפול בנכי צה"ל. נתניהו נקב במועד - "תוך שבועיים". בינתיים משרד האוצר ומשרד הביטחון בעיקר רק מתדרכים אחד נגד השני ומתווכחים על המקור התקציבי. הרשויות מגלגלות את האחריות ומענה לפוסט-טראומטים, שסובלים בצורה יומיומית ונתנו את נפשם למדינה, אין.
כבר עם פרסום ההודעה של ראש הממשלה, בארגון נכי צה"ל ציננו את ההתלהבות והסבירו כי הם "שבעים כבר מהבטחות". כנראה שהם ידעו למה: הרפורמה הספיקה לקבל את השם "נפש אחת" ואפילו דמות מוכרת שתוביל אותה (זיו שילון), אבל כרגע אין איך להוציא אותה לפועל.
העלות המוערכת של הרפורמה היא כמיליארד שקלים לשנה, בתוספת מיידית של 300 מיליון שקלים לטובת טיפול בלוחמים פוסט-טראומטיים, כמו איציק סעידיאן שעדיין נלחם על חייו. במשרד האוצר, לפי היוזמה האחרונה, איתרו תקציב חלקי ודורשים שמשרד הביטחון ישלים את היתר על ידי קיצוץ בתקציב משרד. במשרד הביטחון מתנגדים בתוקף להצעת האוצר, ואומרים שהובטח להם תקציב נפרד כדי ליישם את הרפורמה.
במשך שבועיים שלמים לא מצאו במשרד האוצר ובמשרד הביטחון את הנכונות לשבת ולפתור את הסוגיה התקציבית, ודחו הכל לרגע האחרון. הפוליטיקאים לא מגיבים ומתעסקים, שוב, בהרכבת הממשלה בפעם הרביעית. ההתעלמות של הפוליטיקאים והיחס של אגף השיקום נובע מבעיה עמוקה יותר. בישראל מקפידים לשמור באדיקות על תדמית הלוחם המצ'ואיסטי, להעלים את המחיר של שירות צבאי קרבי - בשגרה ובימי מבצע או מלחמה.
לא לכולם נוח לשמוע על "הלוחם שנפגע נפשית". חלקם תקועים בתבניות מיושנות וסטיגמות ומסרבות לקבל את האמת הפשוטה: יש מחיר ללחימה. מחיר כבד. חלק מהלוחמים ראו וחוו אירועים קשים שצילקו את חייהם והם זקוקים לעזרה, ולמרות זאת נתקלים בתגובות מזלזלות ופקפוק בפגיעה הנפשית. "גרמו לי להרגיש בכיין", זה המשפט הקבוע שאני ששומעת מנכי צה"ל שיצאו מוועדה.
השטח גועש, הלוחמים ונכי צה"ל זועמים, אלפים מפגינים מחוץ לכנסת. יש מי שמאיים בשביתת מילואים, ויש קריאות של מצוקה נפשית אמיתית מצידם של פוסט-טראומטים שלא עברו שיקום מספק, שנמאס להם לסבול. פוליטיקאים, אתם מתכוונים לפעול לפני האסון הבא?