לאחר תקופה ארוכה של אי יציבות פוליטית, ממשלה חדשה קמה בישראל. ללא קשר לעמדות פוליטיות, הקמתה של ממשלה חדשה מהווה הזדמנות להתנעת תהליכים אסטרטגיים, כאלו שלא יכלו לצאת אל הפועל במשך כל התקופה האחרונה. שנת הקורונה שחווינו חידדה בעיות ואתגרים כמעט בכל תחום - במערכת הבריאות, בשירותי הרווחה, בהעמקת הפערים בין אלו שאין להם לאלו שיכולים להרשות לעצמם ועוד.
אחת המערכות שעמדו במרכז שנת הקורונה, ושכל פגיעה בה השפיעה במישרין על חייהם של מיליוני ישראלים היא מערכת החינוך. מאות אלפי הורים וילדים, מכל הגילים, ששגרת יומם הופרה - הורים לילדים קטנים שנאלצו להישאר בבית באין מסגרות פתוחות, ילדים שפגשו את חבריהם לכיתה דרך המחשב ומצב כלכלי שהלך והחריף בחלק מהבתים בישראל והשפיע על נפשם של הילדים וההורים כאחד.
היציאה מהקורונה היא הזדמנות אדירה למערכת החינוך, אותה צריך לנצל. לממשלה החדשה ולשרת החינוך הנכנסת יש הזדמנות פז לבצע שינויים שחלקם כבר החלו. העובדה שעולם החינוך אינו זר לשרה, לצד פעילותה לגבש תוכנית חינוכית טרם כניסתה לתפקיד, מסמנים נקודת אור חיובית ראשונה. לקראת כניסתה לתפקיד, כמה משימות דחופות שהייתי ממליצה למערכת החינוך ליישם:
- מתן אוטונומיה דיפרנציאלית-ניהולית למנהלי בית הספר, מנהלי אגפי חינוך ולרשויות המקומיות. השנה האחרונה הייתה שעתם היפה של רבים מראשי הרשויות, מנהלי אגפי החינוך ומנהלי בתי הספר בישראל. אותם מנהלים נכנסו פעמים רבות לוואקום שהותירה מאחוריה המדינה – הם, שמכירים את השטח הכי טוב, קיבלו החלטות ששיקפו בצורה הטובה ביותר מתן מענה לצרכים שעלו מהשטח. תפקידה של המדינה הוא לקבוע מדיניות ולפקח עליה, אך בד בבד עליה לבזר סמכויות ולהעניק אוטונומיה ניהולית-דיפרנציאלית באופן שיזניק קדימה את מוסדות החינוך וייתן מעטפת לרשויות הזקוקות לכך, שכן צרכיה של רשות אחת אינם דומים לאלו של רשות אחרת. על המדינה להתחשב במצבן השונה של הרשויות ולהתייחס אליהן בהתאם כשהיא מאפשרת להן עצמאות רבה.
- שינוי שיטת ההוראה - פחות בגרויות ולימודים פרונטליים, יותר פיתוח של למידה וחשיבה עצמאית. למידה לא מתרחשת רק בגבולות בית הספר. תקופת הקורונה חידדה נקודה זו כאשר כפתה על מערכת החינוך מעבר ללמידה מרחוק. מבחינה זו, מהווה הקורונה קטליזטור לשינוי שיש להמשיך ולבצע. שילוב בין שיטות לימוד פרונטליות לבין למידה טכנולוגית הינו חשוב, אך אינו חזות הכול. חשוב בהרבה לטפח מיומנויות כדוגמת - עבודת צוות, חשיבה יצירתית ולמידה עצמאית, פחות למידה פרונטלית וריבוי במבחנים. במסגרת זו, מערכת החינוך צריכה להפסיק למדוד את עצמה אך ורק באמצעות שיעור הניגשים לבגרויות – חשובים בהרבה הכלים המעשיים שאיתם יוכלו התלמידים להתמודד עם העולם בחוץ ועם שוק העבודה שהשתנה ללא היכר.
- הכשרות מורים - מפרונטלי ללימוד מיומנויות. עולם ההכשרות כולו חייב לעבור מהפכה – הדבר נכון לגבי המשק ונכון שבעתיים כשאנו מסתכלים על שיטות הלימוד והלמידה במערכת החינוך. יש לרענן את שיטות ההוראה ולהעניק כלים ופרקטיקות לציבור המורים. אוכלוסיית המורים כוללת אנשים ערכיים ומדהימים, אך נדרשת תכנית מקיפה להדרכת מורים שתכשיר את הקרקע למעבר מהוראה פרונטלית להוראה של הקניית מיומנויות. מורים צריכים ללמוד איך ללמד מיומנויות שייצרו סט כלים עדכני עבור התלמידים. כך, במקום להתמקד בשיטות הלימוד הפרונטליות, יש לעבור להוראה של הקניית מיומנויות הכוללות - למידה עצמאית, פתרון בעיות, עבודת צוות ופיתוח אוריינות. אלו כלים שיסייעו לאפשר לתלמידים שלהם לפרוץ קדימה ולא להיתקע מאחור.
- שינוי מעמד המורה - ממקצוע שהוא ברירת מחדל לסמל סטטוס. ההורים בישראל מפקידים את היקר להם מכול בידי המורים והמורות. אותם מורים הם שותפים מלאים להתפתחותו האישית והערכית של הילד. הגם שמדובר בתהליך ארוך, זה הזמן להתחיל בשינוי של 180 מעלות במעמדו ותפיסת תפקידו של המורה בישראל. שינוי במעמד המורה ובהתייחסות החברה אליו ימשוך בהכרח הון אנושי איכותי. הדבר צריך לכלול, בין היתר, מתן תמריצים כספיים אך יותר מזה, לבסס את מקצוע ההוראה ולהפכו לפרופסיה שיש לטפח ולהעצים.
לרענן של שיטות ההוראה הפרונטלית, אילוסטרציה | צילום: AP / FLASH 90, פלאש/90 כבר היום, לא מעט מהמורים בישראל הגיעו למקצוע כי הם בחרו בו מתוך אמונה ותחושת שליחות ולא בגלל חוסר ההזדמנויות בשוק הפרטי. ראוי שמדינת ישראל תתייחס אליהם בהתאם – כפי שהיא מתייחסת לרופאים או לעובדי היי-טק.
- השקעה ממוקדת בהכנסת טכנולוגיה למערכת החינוך בפריפריה החברתית של ישראל. מערכת החינוך היא גורם קריטי ביכולת של מדינת ישראל לצמצם פערים חברתיים. לאורך השנה האחרונה גילינו שהקורונה לא פוגעת באופן שוויוני בכולם: הדבר נכון לכל התחומים וגם לחינוך. לא דומה ילד להורים בעלי אמצעים שיכלו להרשות לעצמם להשלים עבורו את החוסרים באמצעות שיעורים פרטיים, לילד להורים שידם אינה משגת ולא יכלו להעניק לו את מה שלא מסוגלת לתת המדינה או הרשות המקומית. ממש כפי שלא דומה ילד ללא אמצעי קצה בבית (מחשב, טלפון נייד, טאבלט) לילד עם אמצעי קצה שאפשרו לו את הלמידה מרחוק בשנה החולפת. ישנם יישובים בישראל בהם אין אפילו תשתית אינטרנט ראויה, כך שגם אם בבית יש מחשב – אין באמת יכולת להתחבר לעולם שבחוץ. השקעה בתשתיות ובטכנולוגיה באותם אזורים מוחלשים תשתלם למדינה בעתיד. זו גם הזכות הבסיסית שמגיעה לכל ילד בכל מקום בישראל – הזדמנות שווה.
>>> הכותבת היא מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, כיום מנכ"לית קרן רש"י לצמצום פערים חברתיים