ערב אחד, כשהייתי שר החינוך, נשאתי נאום במליאה. השעה היתה קרוב לחצות, האולם היה ריק. כשר תורן, נותרתי במליאה כדי להשיב לשורה ארוכה של הצעות לסדר.
סיימתי את הנאום ויצאתי לחמש דקות של קפה, במבואה שמאחורי המליאה, מקום השמור לחברי הכנסת ולמספר מועט של יועצים. והנה, משום מקום, ניגש אלי ח"כ וצורח עלי. ככה. כאילו אנחנו באמצע שיחה. נדהמתי. אבל אחרי שבריר שניה קלטתי שהיועץ שלו מצלם את האירוע. הוא סיים לצרוח, לקח לעצמו כוס קפה, התיישב לידי ושאל: "איך המשפחה? כולם בריאים?".
אני זוכר את רגשות ההשפלה, את התחושה הצורבת, ובעיקר את העובדה שאיש לא יבין את מצוקתי. 'אלה כללי המשחק', יאמרו לי. למחרת בבוקר, באתר המגזר, הכותרת הראשית הציגה את הח"כ המהולל זועם על שר החינוך. בזכות הלילה שעבר, כבר לא חשתי בכעס. ריחמתי עליו.
אופוזיציה של דרך חדשה
הממשלה החדשה החלה לתפקד. לפניה שורה ארוכה של אתגרים בכל מרחבי החיים. חבריה, לעת עתה, נוהגים כבוד זה בזה. ממעטים במילים, מנסים להתמקד במעשים. ישראל איננה מדינה שקל לנהל. עוד בטרם נבוא להרכב הייחודי של הממשלה. כל אחד מאזרחיה משוכנע שהוא מבין לפחות כמו ראש הממשלה, כל אחד מאזרחיה מתמחה בביטחון פנים ובכלכלה, ביחסי חוץ וברמת האיום האירני.
דומני שבימים הללו, נכון לפנות לחברי האופוזיציה.
אכן, תפקידכם לאתגר את הממשלה, לנסות להפיל אותה. זו מהותה של הדמוקרטיה. המדינה אינה רשומה בטאבו על אף מפלגה. איש לא מולך עלינו. אנו, האזרחים, מצביעים; הנבחרים מתאמצים להרכיב ממשלה, חלקם הופכים לחברי קואליציה והאחרים - ישרתו את העם מהאופוזיציה.
עתה, מהאופוזיציה יינשאו נאומים, תועלינה הצעות אי-אמון. מדי פעם יצליח גם חבר/ת כנסת להעביר הצעת חוק פרטית, לקדם נושא חשוב בוועדות הכנסת. אלה כללי המשחק. אלא שלרוע מזלם של חברי הכנסת, המרשתת תלווה אותם. כל ביטוי, נאום, ציוץ, פוסט, יישאר לזמן רב. זו ההזדמנות שלי לבקש מכם לשקול מילים.
היום – תשמיצו את מבנה הממשלה. מחר, תקימו ממשלה דומה.
היום – תבוזו לברית פוליטית מוזרה. מחר, תחתמו על משונה ממנה.
היום – תבקשו לסגור משרד מיותר. מחר, תפצלו אותו לשניים.
היום – תכריזו שראש הממשלה לא לגיטימי. מחר, יאמרו זאת עליכם.
היום – תאיימו ביד ברזל כנגד האויבים. מחר, תשבו בלשכת השר, ותקבלו, בצדק, את עמדת המומחים.
הקלישאה, כאילו 'דברים שרואים משם'...לא תפטור אתכם מציניות, מלגלוג, מתחושה שאנחנו לא מאמינים לכם. גלו אחריות. אל תחשבו על הכותרת של מחר בבוקר. בעוד כמה שנים, תבוא מערכת בחירות. זכרו: "עין רואה ואוזן שומעת".
לא קל באופוזיציה. לכן, לא פעם, חבריה נדרשים למהומה, למילה, לפרובוקציה קלה. ברחוב, יפגשו אתכם התומכים. הם יחמיאו לכם, יגידו שזה היה במקום, 'הכנסתם להם' הם יאמרו, 'השחלתם אותם'. אבל מאחורי הגב יבוזו לכם. יזכרו שעשיתם הכול בשביל דקת תהילה שאינה אלא דקה של השפלה.
רצוי שתאתגרו את הממשלה. עליכם לעשות הכל כדי להציע אלטרנטיבה אחרת. יש דרך. קראו חומרי רקע, שאו נאומים מעוררי מחשבה, הציעו דרך חדשה. כל הערת ביניים – נרשמת. כל התלהמות – תלווה אתכם שנים רבות. כולנו זוכרים את דברי החכמה של קהלת: 'סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ'.
אולם, לא רק גלגל הסובב בעולם אמור להטריד אתכם. לא רק העובדה שכל מעשיכם בספר נכתבים צריכה ללוות אתכם. גם שאלות מוסריות פשוטות, כאלה שנוגעות למערכות יחסים בסיסיות בין בני אדם. פשוט, ככה לא מתנהגים. אתם מטמאים את נפשכם, פוגעים במי שאתם. הפוליטיקה הקטנה יכולה להפוך אתכם לאנשים פחות טובים. חבל.
>>> הכותב הוא שר החינוך לשעבר, כיום נשיא תנועת "פנימה"