המאורעות האלימים של השבועות האחרונים במזרח ירושלים, וביתר שאת במהלך חודש הרמדאן כפי שהגיעו לשיאן ביממה האחרונה, חושפים טפח אחד מתוך מאבק רב עוצמה על ריבונותה של העיר.
מזרח ירושלים משולה, בעיניי ,לתבשיל מבעבע ורותח שמכוסה על פי רוב במכסה אשר מסמא את עינינו מלראות את הבעבוע הפנימי המתחולל מתחת לפני השטח. מעת לעת, בעיקר בתקופות בהן מתעצם המרכיב הדתי של התבשיל המזרח ירושלמי, הוא גולש על גדותיו וחושף את הבעבוע הפנימי. כל הבקיא בנעשה במזרח ירושלים יודע כי הבעבוע אינו חדל לרגע גם כשהמכסה מייצר מראית עין של היעדר התרחשויות ושקט.
מידת הרתיחה או הרגיעה של הבעבוע הפנימי נגזרות ממספר מרכיבים:
- המרכיב הראשון המשפיע על מידת הרתיחה הוא המאבק הדתי והלאומי על הבעלות על העיר. מאורעות שער שכם הינם, בראייתי, ביטוי ישיר של מאבק יסוד זה ויש לראותם כחלק מהתמונה הרחבה יותר ולא במנותק ממנה. ישראל אמנם שולטת בירושלים, אך הפלסטינים אינם מוותרים ולו במעט על רצונם להפגין ריבונות ואדנות ביחס למזרח ירושלים. למרות שבשנים האחרונות משקיעות הרשויות הישראליות משאבים תקציביים רחבי היקף בקידום איכות החיים של תושבי העיר בתחומי החינוך, התשתיות, רווחה, תעסוקה ואף ניתן להצביע על הישגים ממשיים, עדיין סוגיות הליבה של המאבק על הריבונות על העיר – במיוחד אלו הנוגעות להר הבית והאגן הקדוש - נותרות במלוא עוצמתן ומייצרות תמהיל רב עוצמה של מתח דתי ולאומי, כפי שבא לידי ביטוי באירועי היממה האחרונה.
- המרכיב השני של התבשיל המזרח-ירושלמי נוגע לתהליכי העומק החברתיים המתרחשים בקרב ערביי מזרח ירושלים והיחלשותן של מסגרות קהילתיות ושבטיות-משפחתיות בעלות אופי מרסן. כל זאת לצד ההחמרה הקשה במצב הכלכלי והתעסוקתי והיחלשות במעמדם וסמכותם של מנהיגויות חמולתיות, שבטיות ומשפחתיות לצד העלייה בשיעורי הגירושין. כלל המגמות הללו התעצמו ביתר שאת בשנה האחרונה סביב עידן הקורונה, אשר החמיר במאוד את המצוקות שהוזכרו.
- המרכיב השלישי הוא המעורבות הזרה של גורמים לאומניים או אסלאמיסטיים המבקשים לשמר רמה גבוהה של מתח בירושלים ולקעקע את השליטה הישראלית במזרחה של העיר: גורמי הרשות הפלסטינית, פת"ח, חמאס, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ועמותות המזוהות עם טורקיה או אף פועלות רשמית מטעמה. גורמים אלו "רכבו" על גל המהומות האחרון ועשו כל שביכולתן בכדי להעצים את רמת האלימות בהן.
- לבסוף, החדירה העמוקה של תקשורת ההמונים ובעיקר הרשתות החברתיות אל ההוויה המזרח-ירושלמית כגורם מעצב תודעה ופעולה. התפרצות גל האירועים האלימים סביב סרטוני הטיקטוק חשפה רק טפח מתוך עולמם של הצעירים המזרח-ירושלמים, המבקשים לנכס לעצמם תהילה ופרסום בקרב חבריהם סביב אירועי האלימות הלאומנית.
אלא שלמרות גורמים מתסיסים אלה עדיין נשמר השקט היחסי, זאת בעיקר הודות למאמצי ערביי מזרח העיר להשתלב בכלכלה הירושלמית. לטובת השגת מטרה זו הם מוכנים להפגין גמישות מסוימת בכל הנוגע לסוגיות הנוגעות לזהות הלאומית והקהילתית. גורם מרסן נוסף נעוץ במסלול הלימודים הישראלי שמהווה חלופה לזה הפלסטיני - הנלמד ברוב בתי הספר במזרח ירושלים - ומצוי בתנופה משמעותית. בשנים האחרונות אחוז הלומדים במסלול הלימודים הישראלי מקרב כלל תלמידי בתי הספר במזרח ירושלים הכפיל עצמו מ-7% ל-15% תוך כשלוש שנים, מה שמחולל באופן טבעי גם מנגנון ממתן חיובי. אותם צעירים חוששים מ"מחיר ההפסד" גבוה בדמות מעצר על רקע לאומני ורישום פלילי שעלול לפגוע בסיכויי השתלבותם בחברה הישראלית.
במקביל ניתן למנות סיבות נוספות המרסנות את אפקט תסיסת הסיר ובראשם התגובה הנוקשה בהיבט האכיפתי וההרתעתי בו נקטו הרשויות הישראליות, בהובלת משטרת מחוז ירושלים, למול גלי האירועים האלימים ותקיפות הסכינים של 2017-2014 שכללה מעצרים נרחבים; הגבלות תנועה מהכפרים ואליהם. אלו צרבו בתודעה המזרח-ירושלמית את מחירו הגבוה של עימות אלים עם הרשויות הישראליות.
מצד שני המנהיגות הממתנת מהצד הפלסטיני הכוללת מצד אחד את הסוחרים ואנשי העסקים שיש להם עניין כלכלי בהרגעת הרוחות. מצד שני, אנשי חינוך קהילה וחברה שפועלים בשגרה ובחירום להרגעת רוחות והעצמת מודלים שיתופיים יותר של חיים בירושלים. הפנייה אל מנהיגות זו בחירום עשויה להתאפשר אך ורק מכוח קיום קשר רציף אינטנסיבי ועמוק בשגרה. במקביל, מרכיב יסודי עליו יש לשמור בצד הישראלי הוא השארת הר הבית מחוץ לתמונת העימותים הירושלמית.
לסיכום, "הנוסחה" להרגעת העיר נעוצה בראש ובראשונה בשילוב בין העצמת תהליכים אזרחיים, שעניינם שיפור איכות חייהם של ערביי מזרח העיר, לצד שיפור הקשר הרציף מול מנהיגות אזרחית בדגש על זו הכלכלית-עסקית. בד בבד יש להעצים את יכולותיה ומשאביה של משטרת מחוז ירושלים ולהוביל להתמודדות עתידית טובה יותר עם מצבי החירום והעימותים בעיר, בתקווה כי אלו יהיו מעטים ביותר וקצרי מועד.
>>> הכותב הוא חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) וכן מנהל את תוכנית החומש האסטרטגית של משרד החינוך במזרח ירושלים. הוא שימש במשך שמונה שנים כיועץ לראש עיריית ירושלים לענייני ערבים ומזרח ירושלים.