על דבר אחד אין וויכוח: נפתלי בנט הוא האדם שבסבירות גבוהה יכריע את הבחירות הקרובות, ואת זהות האדם שיעמוד בראשות הממשלה הבאה. מערך השיקולים שלו נע בין הכוונה למנוע בחירות חמישיות, השאיפה להנהיג את מחנה הימין אחרי נתניהו, שאלת הרוטציה והעמיתים במחנה ה"רק לא ביבי". עמית סגל ורינה מצליח על האינטרסים השונים, ועל שאלת סדר העדיפויות של יו"ר ימינה נפתלי בנט.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
רינה מצליח: "בנט יעדיף להצטרף לגוש 'לא ביבי'"
העמימות שיצר נפתלי בנט סביב שאלת הישיבה עם נתניהו או תחתיו בממשלה הבאה הביאה למצב בו ההערכה הרווחת היא שאם בנט משלים לנתניהו 61 - הוא הולך עם נתניהו. אולם גם אם בנט יוכל להוביל את ראש הממשלה לאותה ממשלה נחשקת - הוא יעדיף להצטרף דווקא לגוש השני ("לא ביבי") ולמקסם את מה שהוא יכול להשיג.
הקרב שנוצר בין בנט לסער במערכת הבחירות הנוכחית אינו משליך רק על המערכה הזאת. הוא למעשה קרב של ממש על תפקיד היורש של נתניהו כמנהיג הימין. זהו קרב גדול ומכריע - הרבה יותר גדול ממערכת הבחירות הזו. לכן, בראש ובראשונה בנט ינסה להביא כמה שיותר הישגים עבורו בגוש השני.
לבנט יש סיכוי להיות ראש ממשלה - אבל רק במחנה ה"רק לא ביבי". זה סיכויו היחיד, ורצונו להגיע לבלפור ידוע לכל. לכן, בינתיים השיקולים והמאמצים שלו מונחים כולם לעבר אותו הגוש. במהלך הזה יש בעיות, אבל לבנט יש גם מנוף לחץ גדול: אם לא יקבל ראשון את המושכות כראש הממשלה – יודיע שהוא עוזב לידי נתניהו. וזה אכן מנוף משמעותי.
אם מספר המנדטים שלו יהיה קטן והוא לא יהיה קרוב לסער או ללפיד במנדטים לא יהיו לו את אותם כלי משחק. אבל במקרה כזה הוא יגיע עם דרישה גדולה אחת - שהקואליציה לא תכלול את מרצ או אפילו את ליברמן. הוא יעדיף לקחת את סמוטריץ' בלי בן גביר, ואולי את אחת מהסיעות החרדיות. במשחק הזה יהיה לו המון כוח בהכתבת תצורת הממשלה ללא נתניהו - ובתנאי שהוא יהיה ראש ממשלה ברוטציה (אם כי לא הראשון).
לא רק שבנט התחייב שהוא לא רוצה בחירות חמישיות; לא לפיד ולא גדעון סער יוכלו להרשות לעצמם להוביל את ישראל לבחירות חמישיות רק בגלל סדר ברוטציה. היחיד שאולי ירצה בזה הוא נתניהו – אך הכוח הזה כנראה לא יהיה בידיו. בנט יעדיף את גוש "לא ביבי" כי רק משם הוא יוכל להגיע לכיסא ראש הממשלה, ובדרך הבטוחה ביותר.
עמית סגל: "אם לנתניהו יהיו 61 מנדטים - בנט יצטרף"
יש שני סוגים של מערכות בחירות. הראשון שדומה לשני הסבבים האחרונים, במסגרתם שני מנדטים עברו ממקום למקום בקושי רב. הסוג השני הוא הבחירות שראינו בסבב הראשון - בהן הליכוד עלה. בסקרים ראינו 26 מנדטים שהפכו ל-35 מנדטים בפועל. ראינו גם מפלגות שבסקרים עברו, ואחרי תוצאות האמת נותרו בחוץ.
אני חושש שאנחנו צועדים לתסריט הזה, מכמה טעמים. הראשון הוא שיש היערכות שונה של המפה הפוליטית, כחול לבן הגדולה פחות או יותר נעלמה. יש לנו את תקווה חדשה, יש פיצול ברשימה המשותפת ופיצול בין העבודה ומרצ לצד רשימות רבות שנותרות מתחת לאחוז החסימה.
אחרי חודש וחצי של תרדמת אנחנו גם רואים את לפיד, שתופס גובה ומגיע ל-20 מנדטים כמעט בכל הסקרים. גדעון סער נחלש, מרצ יורדת מתחת לאחוז החסימה ובנט משתווה לסער. כל זה אומר שהבחירות האלו היו, עד עתה, התכתשות אחת גדולה ללא מוביל ברור בגוש החלפת נתניהו. כעת יש לגוש ראש חץ, ולפיד יכול לנסות לברוח - אבל הוא קיבל קידומת 2 כמו נתניהו והוא לא יוכל לחסום את זה.
בנט הוא עדיין הסיפור שיכריע את הבחירות - המפלגה הבלתי מזדהה היחידה. בליבו של בנט גמלה ההחלטה שלא יהיו בחירות חמישיות. המשמעות היא שאם לנתניהו יהיו 61 מנדטים בנט יצטרף אליו, ואם לא בנט - יחתור להקמת ממשלה בה הוא רואה עצמו ראשון ברוטציה, כמי שיכנס לבלפור בקואליציה שלא תכלול את בנימין נתניהו.