סקרי סוף השבוע בחדשות 12 ובמעריב, מצביעים על כך שנתניהו הולך ומתקרב בצעדים מדודים לקראת רישומו של הבית ברחוב בלפור אצלו בטאבו. מספר הקסם 61, בהנחה שבנט יחבור אליו, הופך ריאלי מתמיד. גדולי המתמטיקאים כבר מתקשים לספור, אך אם איני טועה, נתניהו הספיק להתמודד 6 פעמים בפריימריז לראשות הליכוד (מתוכם הפסד אחד לאריאל שרון) ו-9 פעמים בבחירות לראשות הממשלה כשהמאזן: שני הפסדים ושבעה ניצחונות. אגב, נתניהו היה הראשון להפסיד במספר המנדטים: פעם לפרס ופעם ללבני ולהקים ממשלה. גם מהתיקו עם גנץ במועד א' וההפסד לו במועד ב', נתניהו הצליח לחמוק, בעיקר בגלל כישלונם של אחרים בהרכבת ממשלה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
שיאן גינס במערכות בחירות, אלא אם איינשטיין יוכיח אחרת, יוכל לעשות זאת שוב במרץ 2021 והפעם קצת אחרת. בשיעור הראשון לקמפיינים פוליטיים מלמדים אותנו (וכך ראיתי מבית מדרשו של מנפץ השיאים) שקודם כל עליך ללכת ל"בייס", תלכד את הבסיס הטבעי של בוחריך ואחר כך תלך ללקט קולות בשדות זרים. בבחירות 1999, מיד לאחר הסכם וואי פלנטיישן עם הפלסטינים, נתניהו חזר חזק ימינה (יתנו יקבלו, לא יתנו, לא יקבלו) בנסותו להחזיר לעצמו, קודם כל, את קולות הבייס הימני שאבד בעקבות הוויתורים.
בתקופת הקאמבק הפוליטי שלו אי שם בתחילת שנות ה-2000, אחרי שחזר להיות ימין מלא מלא, ניסה נתניהו ללקט קצת קולות או לפחות קצת לגיטימציה במעוזי השמאל. נתניהו ביקר בקיבוץ, פגש סופרים ואמנים ובעיקר, "למד מהטעויות". "ביבי חדש", כך חשבנו, ירכך את ליבם של השמאלנים. זה לקח תשע שנים עד שנתניהו נבחר מחדש. השיא היה בעד מדינה פלסטינית בנאום בר אילן ומאז, קצת ימינה ובהמשך הדרך, הרבה ימינה. נתניהו התמקד בחוק הלאום, בערבים הנוהרים, במצלמות ובסיפוח. הצורך ליישם את שלמדנו בשיעור הראשון התייתר ולו בשל העובדה שרוב העם, נע בהמוניו ימינה.
מערכת הבחירות העשירית של נתניהו מציבה בפניו אתגר חדש. זה כבר לא "גנץ, שמאל. חלש" אלא גדעון סער, בשר מבשרו שקורא עליו תיגר. על פי ליהוק השחקנים ברשימה של סער, נתן ללמוד דבר מרכזי אחד: בדראפט שלו מחפשים שחקנים באגף ימין: אלקין, אלחייני, הנכדה של (שמיר) והבן של (בגין). בכך למעשה סער מוותר על קולות המרכז/שמאל. אם המצב כפי שמשתקף בסקרים ימשך, הרי שיש כאן תחרות תלת ראשית פחות או יותר על אותו קול: נתניהו, בנט וסער.
הליכוד שנע סביב 30 מנדטים נמצא בתנאי הפתיחה הטובים ביותר, מה גם שיש לו לא מעט ביביסטים איתנים בנאמנותם. אחריו משתרכת התקווה החדשה עם כמחצית הקולות וימינה נאנקת מאחור. אם נתניהו רוצה להבטיח את נצחונו עליו ללכת קצת שמאלה. אפילו משיחי השמאל נותנים לך הכשר – גדעון לוי שפתאום מחזיק ממך וחיים רמון שמנסה על הדרך להמציא עצמו מחדש. תן לבנט לתקוף אותך כדי שיתחזק אפילו על חשבונך.
השבוע אמרת ש"תבחן" פתיחה מהירה של מוסדות התרבות. מעניין מה יקרה אם תאמר ש"תבחן" שוב את חוק הלאום – הערבים שאתה מחזר אחריהם עשויים לקנות את הסחורה והסמוטריצ'ים שיתקפו אותך, אולי, בזכותך, יעברו את אחוז החסימה. מה סער יגיד? הוא בעד חוק הלאום? הרי הרכש החדש שלו, בגין, בפירוש נגד. מצבו של סער עשוי להסתבך עוד יותר אם חלילה, שוב, לפי הסקרים, הוא יתדרדר לרשימה השלישית בגודלה. עם 15 מנדטים, כך מראה ההיסטוריה, קצת קשה להקים ממשלה. ובנט? כבר אמרנו. הוא הפיבוט, לשון המאזניים של הבחירות. בחלופות בין קואליציה עם סער ועם אינספור מפלגות קטנות, לבין ממשלה קומפקטית שהוא יהיה בה הסיעה השנייה בגודלה, הבחירה די ברורה. ואם צריך, או אז נותנים לו את ההישג: קבל בחזרה את חוק הלאום. הרי רק ׳שקלנו׳ את זה, לא?