הידעתם וידעתן? מאז חודש מרץ 2020, כולנו נמצאים יחד בחגיגה אחת, מסיבה אחת משותפת, בלי סלקטור בכניסה למועדון. מאז אותו תאריך אנחנו נמצאים בהתקהלות (בלתי מותרת) שהינה הכי מבוקשת ונדרשת לזמן הזה. אתם בטח שואלים למה - כי ההתקהלות הזאת במסיבת הפורים-קורונה איחדה את העם, איחדה את המיליונים שחיים כאן שנים ועדיין במרוצת השנים לא הצליחו לחגוג יחד - להתאחד, התקהלות אחת במסיבה אחת. הפעם זה קרה, במשך שנה חגגנו את פורים ביחד כולם.
החגיגה הזאת שונה לגמרי מאותן חגיגות מחתרתיות, מאותן מסיבות וחתונות שנערכו בהמוניהם מתחת לרדאר המשטרתי בשנה האחרונה. את מסיבת הענק הזאת אף אחד לא הבחין או זיהה, וגם לא ניסה לסכל - וטוב שכך. אחרת, היינו שומעים הצהרות של מנהיגים דגולים באמירות שונות ומשונות. למשל: "כוחותינו פועלים עכשיו במסיבת פורים ענקית, שנבנתה ונערכה באופן בלתי חוקי ובצורה בלתי מותרת".
שנה שלמה ידעה מדינת ישראל להיות מאוחדת. האחדות באה לידי ביטוי בעטיית מסכה. נכון שיש חוגים (או חוגגים) מסוימים שלא אימצו את המנהג הזה, אותו מנהג שהוריד בצורה משמעותית גם את ההדבקה בשפעת, שנעלמה מהחיים שלנו בתקופה האחרונה. המסכה איפשרה לכולנו ללכת ברחוב ולהרגיש שווה בין שווים. כולנו, לא משנה מה צבע העור, רקע, אידאולוגיה, דת, גזע ומין. המסכה איחדה את כל תושבי המדינה, מהצפון ועד הדרום. כולנו התאחדנו מאחורי מסכה אחת.
שנים על גבי שנים אנחנו חיים כאן, מתקוטטים, רבים, נלחמים מתחת לאותה כיפת שמיים ולא מצליחים להתאחד. קבוצה אחת צועקת: "אנחנו כאן לפניכם". הקבוצה השנייה עונה: "ממש לא, אנחנו כאן לפני". ההתקוטטות מגיעה למגרשי הכדורגל, ברחובות, ואיך לא גם בכנסת. מירי רגב (מרים א רג'ב) זועמת על אחמד טיבי (אחמד א'טיבי), והוא לא נשאר חייב: "סדי ניעק - תסתמי את הפה". מיקי זוהר אחד (א'זאהר) פונה לטיבי ואומר: "אחמד, לא יפה. אתה לא מכבד את חוק הלאום. לא מדברים כאן ערבית". בינתיים, קבוצה אחרת של אנשים, משתתפי חגיגה המונית שלא ניתן לזהות אותם מבחינת רקע, דת, גזע או מין, צועקים בקול אחד ומאוחד: "חלאס, שיגעתם אותנו! תרפו, כולנו היום עם מסכה".
כל זה קרה וקורה עד שהגיעה אלינו לביקור ארוך אפידימיולוגיה ארורה, שלא מרפה. עכשיו היא פוגעת גם בצעירים בראס אל עמוד בירושלים ובנצרת, נשים הרות ועוד. כולם משלמים את המחיר של האיחוד הזה, מאחורי מסכה אחת.
הנגיף הארור הזה תקף ולא הרפה. בזמן צמיחתו והתפשטותו צמחה איתו, איך לא, תיאוריית הקונספירציה הארורה שגם היא פוגעת בצעירים ונשים הרות. גם לגבי הקונספירציה, היחס הוא שווה בין שווים, וההשפעה לא מבדילה על רקע גזע, דת או מין.
אחדות העם באה לידי ביטוי ובצורה מובהקת בבתי החולים, בקופות החולים, בבתי המרקחת. בכל פינה אפשר להבחין באחדות, או באחידות. חבל שאף פוליטיקאי לא זיהה את הפוטנציאל והקים את "מפלגת המסכות". זה היה מקנה לו הרבה כוח ושליטה.
יודעי דבר מספרים שלא נצפתה חגיגה כזאת בחלקת האדמה הקדושה, המבורכת וההיסטורית הזאת מעולם. מוזר שזה קרה בשנה שבה הצירוף הוא 2020 (האפס - עין, השתיים - זוג עיניים). הרי בתקופה כזאת צריך ראייה חזקה ושטופה כדי לראות את החגיגה, לתצפת טוב טוב על גבולות החגיגה, שחס וחלילה לא תהיה התבוללות.
מי שתיצפת ידע לראות טוב מאוד שהאחדות באה לידי ביטוי במקום וממקום שאף מנהיג דגול עם ענף זית בפה לא הצליח לעשות. במסיבה הזאת משתתפים גם חיילים ושוטרים. גם כאן, היחס שווה בין שווים, גם הם עם מסכה, אולי גם מחופשים. החיילים והשוטרים מגיעים ליישובים שבהם מראות כאלו היו בגדר אוטופיה, חלום, אוסלו, ז'ניבה, מדריד, רבת עמון או קהיר.
בחגיגה המשותפת הזאת לא צריך לא או"ם ולא שמום. צריך מסכה אחת ששווה גרושים, אבל עשתה מה שנכשלו בו מנהיגים גדולים במרוצת השנים. זו מסכה שאיחדה את העם ועשתה שלום בין האנשים. בלי הסכם שלום, בלי צורך בטראמפ או באובמה. היה פשוט צריך לעטות מסכה.
בסוף נשאלת שאלת השאלות. האם היינו צריכים את חגיגת פורים-קורונה כדי להבין שכולנו בני אדם? כדי להתאחד? אם ככה, אז באמת - מסח'רה.