משברים תמיד פוגעים חזק יותר במוחלשים ביותר. זה נכון למשברים כלכליים, זה נכון למשברים ביטחוניים וזה נכון פי כמה וכמה במשברים בריאותיים. בזמן שישראל הראשונה והשנייה רבות אחת עם השנייה על מי מקבל יותר דובדבנים, אנחנו בישראל השקופה סופגים מכות קשות.
הקורונה פגעה בחברה הערבית והבדואית קשות. לא רק שנאלצנו לקבור את הקרובים אלינו ביותר, את המנהיגים שלנו, ראשי המשפחות שלנו - המכה הכלכלית שספגנו היא חמורה בעוצמתה, פשוט ממוטטת אותנו. העלייה באלימות קשורה גם היא לפגיעה הכלכלית, והמתח עצום.
בזכות המדע קיבלנו כרטיס יציאה מהיר מהמשבר הזה. המדע, במהלך חסר תקדים בהיסטוריה האנושית, נתן לנו חיסון בטוח לחלוטין שיאפשר לנו לצאת מהמשבר. בשביל שזה יקרה, אנחנו חייבים לשים את הסטיגמות והפחדים בצד ולעשות את הדבר הנכון - ללכת להתחסן. לכל מי שמפחד, שלא יודע מספיק, אני מפציר בכם לא לקרוא ברשתות החברתיות, לא להאמין לשמועות. תתייעצו עם רופאים. את הרפואה בואו נשאיר לאנשי המדע ולא לשמועות חסרות שחר. לכו להתחסן.
אחרי שזה נאמר, גם הצד השני של הסיפור חייב להיות מסופר. ממשלות ישראל הזניחו במשך דורות את כלל החברה הערבית. הפערים בהשכלה ובמצב הסוציו-אקונומי הם כל כך עצומים, שנראה שמדובר במדינות שונות לחלוטין. כמי שגדל בחצר האחורית של החברה הישראלית, בן למשפחה בדואית, אני יודע עד כמה הדרך היא קשה עד בלתי אפשרית. לא קיבלתי את אותן ההזדמנויות שקיבל כל ילד בתל אביב או בשדרות, לא זכיתי לאותה השכלה מהמדינה, לאותן האפשרויות הטכנולוגיות להיות מחובר. בהמון עבודה קשה ולא קצת מזל הצלחתי להקים חברות רבות המעסיקות מאות עובדים ועובדות מהחברה הבדואית, ומנסות לתת אור ותקווה לחברה שנזנחה. אני יודע עד כמה המאבק הוא בלתי אפשרי עבור רובנו.
אל תתפלאו כשאתם רואים את אחוזי ההתחסנות הנמוכים בחברה שלנו. יש חוסר אמון בסיסי בנינו לבין הממשל, כי אנחנו חיים כל יום את ההזנחה שנוצרה לאורך עשרות שנים על ידי ממשלות ישראל השונות. כשיש חוסר אמון, הוא פושה לכל כיוון. אי אפשר לצפות מחברה מוזנחת לפעול פתאום לפי איך שדורשים ממנה.
הקורונה היא דוגמה מצוינת בה רואים איך הכול קשור. כשאין אמון - אין אמון בכל הנושאים האפשריים. כשמבטיחים לנו במשך עשורים להקים תשתיות שמעולם לא הוקמו, אנחנו לא מאמינים. תשתיות אינן רק כבישים וערים, כשאין תשתיות חינוך זהות, גם בגישה לידע ומדע נוצרים פערים אדירים. כשבמשך עשורים אין הסברה בתחומי הבריאות, אין אמונה במערכת.
הגיע הזמן שממשלות ישראל יפסיקו להתייחס לחברה הערבית כחצר האחורית, אלא תסתכל עלינו לראשונה כשותפים לדרך. כולנו כאן והגורל שלנו קשור אחד בשני. אני ההוכחה לכך שאפשר אחרת. זה תפקידו של הממסד הישראל לפתוח דף חדש עם החברה הערבית בישראל. כן, לא רק בזמן בחירות, לזה אף אחד לא מאמין, אלא בעשייה ממש בשטח. אפשר ליצור עוד אלפי סיפורי הצלחה, אנשי עסקים, מהנדסים ומדענים שמצליחים בכל התחומים.
כשתהיה הסברה בנושא האלימות והכלכלה, תהיה גם הסברה בנושא הקורונה. רק כך נוכל לצאת מהמשברים שלנו - יחד.
הכותב הוא יזם כלכלי בחברה הבדואית, יו"ר קבוצת תמאם ואיש עסקים