ממשלות ישראל הבאות, וזה לא משנה מי ירכיב אותן, צריכות דבר ראשון לעשות טיפול בכלכלה הקורסת בחלק מהיישובים הערביים. דרוש טיפול שורש, לא העברת תקציבים אד-הוק לתקופה, אירועים או רק כשמתקרבים לבחירות.
המצב הכלכלי החמור ממנו סובלים הרבה יישובים ערביים בא לידי ביטוי במצב העסקים בתוך היישובים. העוגן היחידי לתעסוקה פנים-כפרית, המקום היחיד שבו צעירים מוצאים מקומות עבודה בצל האבטלה הגואה הן במסעדות, אולמות שמחה, תעשייה ומפעלים קטנים מקומיים.
60% מבעלי העסקים ביישובים הערביים אינם יודעים אם ימשיכו בתום עידן הקורונה. חשוב להזכיר, מדובר במסעדות ואולמות שמחה. ברובם, אם לא עשו משלוחים, אלו מקומות שסגרו את שעריהם לגמרי, אפילו נעלו אותם. מאות אם לא אלפי עובדים נשלחו הביתה.
מפתח לשיקום הכלכלה - נשים
נתון נוסף שממשלת ישראל הבאה צריכה לדאוג לגביו הוא אחוז הנשים הערביות העובדות. בשנים האחרונות חלה עלייה בכמות הנשים העובדות בחברה הערבית, המספרים הגיעו עד ל-40%. הנתון הזה, בלי חיסון וחסינות מהמשבר, עלול להיפגע שכן 70% מהמובטלים בעקבות הקורונה הן נשים. בהחלט, מחד-גיסא, מדובר בנתון מרומם רוח של נשים שיוצאות לשוק העבודה בחברה הערבית. מצד שני, האוכלוסייה שהכי נפגעה מהקורונה זאת אוכלוסיית הנשים. בנקודת המאקרו, הטיפול התעסוקתי הנכון בא לידי ביטוי בהעסקת יותר ויותר נשים, גם על ידי הזרמת כספים לעסקים המקומיים, המסעדות והאולמות, מפעלים. בנוסף, יש לקדם תוכניות להקמת משרדי ממשלה ביישובים ערביים, וכן מתחמי תעסוקה בתוך היישובים.
הממשלה חייבת לפתוח בהקדם אולמות שמחה בכל המגזרים. יש דרך לעשות את זה, הנה הצעה: לפני שבועות בקטאר נערך משחק גביע המלך. אלפים השתתפו באירוע באמצעות בדיקות קורונה מהירות. כך, החזירו את האוהדים למגרשים וביצעו בדיקות קורונה. את הדוגמה הקטרית אפשר ליישם בכל אולמות השמחה, לפתוח אותם בתנאים מגבילים של בדיקת קורונה או אישור על חיסון. כך ניתן להחזיר את החיוך לאלפי משפחות ובעלי העסקים. ניתן, באמצעות תוכנית מסודרת, לפעול להציל את התחום והכלכלה הקורסת ביישובים הערביים. אפשר להוסיף לזה חובת הפעלת והצבת מאבטחים או שוטרים בכניסה לאולמות השמחה לצורך בקרה ואכיפה. שכרם ישולם על ידי בעלי האולמות, ובמקביל יצרנו עוד מקומות עבודה.
יש עוד פתרונות לכלכלה הקורסת ביישובים הערביים, כמו בניית אזורי תעשייה בכל הערים והיישובים. אותם אזורים יספקו מקומות עבודה ותעסוקה. בדרך הזאת, נמצא מסגרות לאותם צעירים שלא יזלגו לעולם הפשע והכסף הקל. אותם אזורי תעשייה יצילו את המועצות המקומיות, שרובן נמצאות באשכול 1-4. ליישובים במצב סוציו-אקונומי חלש, אזורי התעשייה נחשבים לפתרון מיידי ומבורך.
"הגיע הזמן גם להקים יישוב ערבי ראשון בחסות הממשלה. הצפיפות ביישובים הערביים הורגת, תרתי משמע. צפיפות כזאת מביאה אלימות"
בחזרה לכוח הנשי העולה. לפני הדיבור על אחוז הצעירות הערביות בטכניון, כדאי לחזור קצת בהיסטוריה לשנות ה-70. וויליט ח'ורי מונתה לאישה הראשונה בישראל שתעמוד בראשות מועצה מקומית. איפה זה קרה? בכפר יאסיף. יש בחברה הערבית כוח נשי עולה, שמאז כמעט ולא מינפו אותו, לפחות לא בתחום השלטון המקומי. לפני כשלוש שנים המחנכת ויקטוריה זחאלקה מכפר קרע החליטה לרוץ בבחירות המקומיות. הסיפור של ויקטוריה לא נגמר עם ניצחון, אלא עם מאות קולות בלבד, אך דרושות עוד נשים כאלו.
בניגוד לגזרה המקומית, שליש מחברי הכנסת מטעם הרשימה המשותפת הן נשים. זה מצביע שוב על העלייה המתמשכת בכוחן. כאן, תפקידה של המדינה למנף ולתמוך ובעיקר - לחשל. אישה במעמד ציבורי זה מסר חשוב גם לפשיעה ולפושעים עצמם. חוזרים לחיפה ולטכניון. שם יש נתון מאוד מעודד, שיכול לחזק את כולם. 60% מהסטודנטים הערבים בטכניון - הן סטודנטיות.
המדינה צריכה לדואג לאזרחיה, ולא רק בימי בחירות. הגיע הזמן לא להתנות תקצוב ובנייה בשום דבר. צריך לבנות ולבנות. הגיע הזמן גם להקים יישוב ערבי ראשון בחסות הממשלה. הצפיפות ביישובים הערביים הורגת, תרתי משמע. צפיפות כזאת מביאה אלימות. קידמה ופיתוח זאת הדרך לפתרון, שדרכו ניתן להילחם באלימות. את הכלכלה הערבית צריך לבנות בהדרגה, כמו קוביות לגו בסדר מופתי. דרושה עשייה, נתינה.
המדינה חייבת להבין שהשקעה ביישובים הערביים טוב לכולם, כולנו יוצאים עם ידינו על העליונה.