כבר הרבה זמן לא היה לנו אירוע כזה: רגע שבו אפשר לקרוא לילדים לשבת מול המסך ולבקש מהם להביט באיש הזה ובאישה הזו שמושבעים לתפקיד נשיא וסגנית נשיא של המעצמה הגדולה כדי לקבל שיעור חשוב לחיים – מהסיפור שלהם, מהדרך שעשו, ממי שהם וממה שהם מייצגים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כתבות נוספות ב-N12:
- טקס ההשבעה של ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית
- עזב את הבית הלבן: נאום הפרידה של דונלד טראמפ
- מה החמצתם בטקס ההשבעה של ג'ו ביידן?
- טראמפ יוצא וביידן נכנס: השינויים במדיניות אחרי ההשבעה
- קמלה האריס: כל מה שצריך לדעת על סגנית הנשיא החדשה
הוא, שאמר לאמא שלו שיום אחד יהיה נשיא אבל נכשל כל כך הרבה פעמים בדרך, עבר טרגדיות אישיות בזו אחר זו, ובסוף הגיע עד לפסגה. והיא, שמוכיחה שהחלום האמריקאי עדיין עובד, ושבת של שני מהגרים, שחורה, יכולה לנפץ את התקרה ולעשות היסטוריה.
עוד לפני שעשו פעולה אחת – בעצם זה שעמדו שם על גבעת הקפיטול ונשבעו אמונים לחוקה האמריקאית הם כבר העניקו לכולנו הזדמנות יקרה מפז להעצים גם את הילדים שלנו. לדבר איתם על כוחם של ערכים, עבודה קשה, השקעה, החשיבות של שוויון הזדמנויות ועל האמונה שכמה שקשה עכשיו, מחר יכול להיות אחרת. כמו שאמר הנשיא ביידן בנאום שלו: "אל תגידו לי שדברים לא יכולים להשתנות". במקרה הזה די להביט בו ובה כדי לדעת שהוא צודק, וגם להאמין לו שזה אפשרי.
תמונת ראי מוחלטת לטקס היא האופן שבו בחר דונלד טראמפ לציין את האירוע הזה: שובר כל מסורת, מסרב להודות בהפסד ומתעקש לא לקרוא לנשיא החדש בשמו. גם גדולי תומכיו כאן בארץ, אלה שראו בו משיח וגואל ישראל, ספק אם היה מי שישב אתמול על הספה ואמר לילדים שלו "תלמדו ממנו איך להתנהג: ככה נכון – לשקר, להסית, ללעוג לחלשים, לפאר את עצמך, לרמוס את המסורת, להעלים מיסים, להתאכזר ליריבים, לדרוך על אנשים בדרך למעלה, להטריד ולזלזל בנשים, לא להתעמק, לקדש את השטחיות, לבטל עבודת מטה מסודרת", וזו כמובן רק רשימה חלקית.
האם תומכיו של הנשיא טראמפ מצאו איזה רגע אחד מעורר השראה שבו קראו לילדים שלהם וביקשו מהם לקחת ממנו מודל?
האם כל תומכיו של הנשיא טראמפ מצאו איזה רגע אחד מעורר השראה שבו קראו לילדים שלהם וביקשו מהם לקחת ממנו מודל? במיוחד אלה שמגדירים את עצמם דתיים ומחזיקים, לתפיסתם, בסט ערכים נעלה יותר. מה מכל החבילה הזו שנקראת דונלד טראמפ משיק באיזה אופן לעשרת הדיברות, לצווים הבסיסיים ביותר ביחסים שבין אדם לאדם? איזה הורה שולח את הילדים שלו ללמוד משהו מהבריון של השכונה, הגם שהוא מעניק להם פרוטקשן?
בצר לו ובצוק העיתים יצטרך ההורה להתפשר ולהסביר לילדיו שאין ברירה אלא להסתייע בבריון כדי לשרוד, אבל תראו לי הורה סביר שמייחל שילדיו יגדלו להיות בריונים בעצמם. היש בנמצא הורה סביר שיריע לבנו אם יעמוד בכיתה וילעג בפני כולם על הילד החלש בכיתה? יעודד את הבן שלו לשקר, לדבר על בנות הכיתה כחפצים לשימוש אישי ועוד ועוד. אז איך דונלד טראמפ הצליח לגרום לכל כך הרבה מיליונים בארצות הברית וגם כאן אצלנו להעריץ את האדמה שהוא דורך עליה?
זו שאלה שעוד שנים יחפשו לה את התשובה, אבל לפחות השבוע קיבלנו הזדמנות אדירה לתיקון. שוב חזרו למרכז הבמה מנהיגים שיש מה ללמוד מהם, מהדרך שעשו, ממי שהם ובעיקר מהערכים הבסיסיים שהביאו אותם עד הלום, בלי קשר לעמדה פוליטית כזו או אחרת. לקום מאסונות אישיים, לעבוד קשה, לכבד את כללי המשחק, להוקיר את המשפחה והמסורת, להילחם בגזענות, לחפש את הטוב שבבני האדם, להיות אמביציוזיים, לעולם לא לוותר על החלום, אך להישמר מפני חציית הקווים אדומים, להיזהר מכוח משחית ולזכור שבסוף גם הם רק בני אדם שבאו לשרת ולא לשלוט.
כאמור, גם זו רק רשימה חלקית של מה שראינו שם על הבמה השבוע בגבעת הקפיטול. כל הורה יכול היה לקחת פיסה קטנה אחת מהסיפור יוצא הדופן של הנשיא וסגניתו ולקוות שהוא יעורר השראה גם אצל הדור הבא. אולי יגרום לילד או לילדה קטנים להאמין שגם הם יכולים, ובעיקר יאפשר לכולנו להפסיק להתבייש שאדם שנוגד את כל הערכים הבסיסיים עליהם אנחנו מחנכים את הילדים שלנו זכה בכל זאת לשבת ארבע שנים בבית הכי משפיע בעולם.
עד 20 בינואר, עוד אפשר היה לחשוש שגם הרגע הזה יחמוק מאיתנו תחת טראמפ. אבל כעת, אפשר לומר בביטחון מלא שהנורמליות ניצחה, וזו כנראה המתנה הכי משמעותית שקיבלנו מהצוות החדש בבית הלבן, ועוד ביומם הראשון.