השבוע עלתה ישראל למקום הראשון בעולם בשני מדדים מנוגדים: מספר מאומתים יומי לנפש ומספר מתחסנים לנפש. עם זאת, להערכתנו השיא מאחורינו: מקדם ההדבקה ירד משמעותית ואף ירד קצת מתחת ל-1, ניכרת ירידה בתחלואה ברחבי הארץ וגם האטה משמעותית במגזר החרדי - כך שלפחות במדד המאומתים בקרוב אפשר לקוות שנשאיר את ההובלה לאחרים.
הממשלה החליטה להאריך את הסגר ב-10 ימים נוספים - בין היתר בזכות חלק מהתרחישים שהוצגו בפניה והצביעו על היתכנות לשינוי מגמה בתחלואה בעקבות השפעת הסגר ומבצע החיסונים, בתקווה שתרחישים אלו יתממשו ומגמת העלייה תתחלף במגמת ירידה במאומתים ובחולים קשה. הנתון המדאיג ביותר הוא מספר החולים במצב קשה, שנמצא בשיא, וכמוהו גם מספר המונשמים, ועל כן כרגע לא נותרו שולי ביטחון שאפשרו את פתיחת המשק כבר בשבוע הבא.
גם התמותה העודפת, שנובעת בחלקה מהעומס על מערכת הבריאות (כפי שהראינו בשבוע שעבר) מגיעה למספרים גבוהים. התחלואה לנפש במגזר החרדי גבוהה פי 6 משאר המגזרים, אבל המגמה משתנה לטובה. במגזר הכללי והערבי מספר החולים החדשים שמצבם קשה דומה לשבוע שעבר, בעוד אצל החרדים הנתון עלה בחדות (56% יותר).
אחד הדברים שישפיעו יותר מכל על ההמשך גם בישראל וגם בשאר העולם הוא יעילות החיסון, ולכן נעשים הרבה מאמצים להבין את מידת ההשפעה שלו. ומכיוון שישראל מובילה את העולם בקצב החיסון לנפש, עיני העולם נשואות לניתוחים שיוצאים. בשורה התחתונה, לפי שעה אין עדות חזקה להשפעה ניכרת של החיסונים על נתוני התחלואה. אולם עדיין מוקדם לומר ונדגיש שלא ניתן עדיין להגיע לשום מסקנה.
בצד המעודד, קופות החולים כללית ומכבי הציגו נתונים שלפיהם יש ירידה של עשרות אחוזים בהדבקות בקרב המתחסנים ובתל השומר הציגו נתונים שלפיהם יש עלייה ניכרת בכמות הנוגדנים לאחר קבלת המנה השנייה. עוד בצד המעודד, העלייה במספר החולים קשה בגילי 60 ומעלה שהתחסנו הייתה קטנה במידה ניכרת מזו שבגילי 55-40 שהרבה פחות מהם התחסנו, וייתכן שזו עדות להשפעת החיסון.
עוד נתון מעודד, שהצגנו כבר בשבוע שעבר: ביישובים שבהם מתחסנים יותר מבוגרים, יש גם פחות תחלואה קשה. מדובר במגמה מובהקת סטטיסטית ולמרות שהיא אינה הוכחה ליעילות החיסון, זה הקשר שהיינו מצפים לראות מחיסון יעיל. אם זו אכן תוצאת החיסון, אז המגמה הזו צפויה רק להתגבר ככל שמבצע החיסונים יתקדם, ואותה אוכלוסייה תשלים את שתי המנות.
המשמעות היא היווצרות פערים בין יישובים מחוסנים יותר עם פחות אשפוזים, לבין יישובים עם שיעור התחסנות נמוך (ולעיתים דירוג סוציו אקונומי יותר נמוך) שבהם התחלואה הקשה ממשיכה במגמה המדאיגה. הקשר הסטטיסטי הזה, שאת סימניו ראינו מוקדם יותר החודש, רק הלך והתחזק בימים האחרונים.
מנגד, בצד הפחות מעודד, בהרבה ערים מספר החולים קשה בקרב בני 60 ומעלה עלה גם אחרי שאחוז המתחסנים באותן ערים עלה. עם זאת, נציין שלא ניתן להסיק מכך שום דבר כי זה רק קשר סטטיסטי ויש מספר הסברים אפשריים. ייתכן שהחיסון יעיל, אבל המתחסנים הם גם ככה אלו שנזהרים, וייתכן שללא החיסונים העליה הייתה גדולה יותר. אפשרות נוספת היא שהמנה הראשונה לא יעילה בכ-90% כפי שעולה מהנתונים של פייזר. בהחלט ייתכן פער בין הניסוי לחיסון של אוכלוסייה שלמה - למשל עקב הבדלים במאפייני המתחסנים. בכל מקרה, מוקדם עדיין לומר ואנחנו וכל שאר העולם ייאלץ להמתין עוד כדי לראות באיזו מידה חיסונים יכולים להוריד תחלואה ברמה ארצית.
המבצע מתקדם - אבל מה עם המבוגרים?
בימים האחרונים היינו עדים לדיונים סביב השאלה אילו קבוצות לחסן, והאם לפתוח את ההיצע לכולם. מדובר בדיון חשוב ללא ספק, אך הוא מפספס את הקיפאון המדאיג בחיסון הקבוצה הפגיעה ביותר - בני 60 ומעלה. הנתונים מהשטח לא מותירים מקום לספק: נתקענו. רק 77% מהקבוצה הזו חוסנו, אפילו לא 80% מבין האנשים שהוגדרו כחשובים ביותר וזכו לתעדוף העליון. לאחר התחלה מבטיחה, העקומה השתטחה ולא במובן החיובי.
מדובר בכ-288 אלף איש בני 60 ומעלה שעדיין לא חוסנו למרות שהמבצע החל לפני יותר מחודש. הנתון הזה מוביל לשאלה שבחנו - מה יקרה אם נצליח לחסן 95% מהאוכלוסייה שבסיכון – וכיצד זה ישפיע על היציאה מהמצב הנוכחי?
מניתוח שערכנו עולה כי הפער בין חיסון של 80% מקבוצת הסיכון ל-95% הוא פי 2 בתחלואה הקשה. חשוב להתעכב על כך כי במבט ראשון ניתן לחשוב שמדובר בקבוצה קטנה ובמעט אנשים, בוודאי אם משווים לכלל אוכלוסיית ישראל מעל גיל 16 שניתן לחסן. אבל המודלים מוכיחים בבירור כי השינוי ה"קטן" הזה מוריד את הפוטנציאל של התמותה ומותיר פחות אנשים פגיעים.
בדקנו מה ההבדל בין שלושה תרחישים בסיסיים: ללא חיסונים, חיסון של 80% מהאוכלוסייה הניתנת לחיסון ומצב שבו 95% מחוסנים. לדוגמה, בהשוואה על בסיס 7,000 מאומתים ליום, ההבדל ניכר: במצב ללא חיסון, בגין יום אחד עם 7,000 מאומתים צפויים בסופו של דבר כ-60 נפטרים נוספים וכ-170 חולים במצב קשה, בעוד שבתרחיש של 80% חיסון מדובר על כ-20 נפטרים וכ-60 חולים קשים. כאשר מעלים את היקף החיסון ל-95% - שינוי קטן יותר לכאורה – ההבדל ניכר: כ-10 מתים נוספים וכ-30 חולים קשים.
מדובר בירידה של 62% בין 'אין חיסון' ל-'80% חיסון' ובירידה בהיקף דומה – 54% - כאשר מוסיפים עוד 15% מתחסנים בלבד. מהנתונים עולה כי חיסון של 80% מגילי +16 יוריד את התחלואה הקשה והתמותה לכל מאומת פי 3, וחיסון של 95% מהם יוריד את התחלואה הקשה והתמותה לכל מאומת פי 6. ההשוואה מתבססת על שתי הנחות יסוד: יעילות של 95% בהפחתת תחלואה קשה אחרי המנה השנייה והתפלגות אחידה של האוכלוסייה המתחסנת ביחס לסיכון ההידבקות. כמובן שאם החיסון יימצא פחות יעיל ההפחתה תהיה קטנה יותר.
המפתח ליציאה מהסגר - חיסון אוכלוסיית הסיכון
עוד ניתוח שערכנו בחן את השפעת החיסונים על פוטנציאל התמותה. על בסיס אותן הנחות יסוד, בדקנו מה קורה בתרחיש קיצון שבו נדבקים 80% מכל בני ה-60 ומעלה – שהם 1.5 מיליון ישראלים. בעולם שבו אין חיסונים כלל, יידבקו 1.2 מיליון מהם, וההנחה היא שמתוכם 50% יזוהו כמאומתים (600 אלף). בחישוב של 7.3% נפטרים מתוך המאומתים בקבוצה זו כפי שעלה מנתוני המגפה בישראל עד כה, מדובר על פוטנציאל תמותה של 44,000.
כאשר לוקחים את אותה קבוצה ומחסנים 80% ממנה, בחיסון שיעילותו 95%, מספר ה"פגיעים" יורד מ-1.5 מיליון ל-375 אלף. מתוכם מספר המאומתים צפוי להיות 150 אלף, ועל בסיס אותו שיעור תמותה מדובר על פוטנציאל תמותה של 11 אלף. כאשר מחסנים 95% מבני ה-60 ומעלה, ביעילות של 95%, היקף האוכלוסייה הפגיעה יורד ל-120 אלף. אם 80% נדבקים וחצי מתוכם מזוהים, מדובר על 48 אלף מאומתים – ופוטנציאל תמותה של 3,500.
המסקנה מאותו פער חיסוני ברורה: כדי לצאת מהסגרים תוך הגנה על המבוגרים והחולים, צריך להגיע לחיסון של 95% מקבוצת הסיכון בשתי מנות. חשוב לא להסתפק ב-80%. לצורך כך דרושים הסברה ותמריצים – לעודד את אלו שחוששים או להגיע לאלו שאינם יכולים לבוא לקופות החולים להתחסן. כאן צריך למקד את המאמץ הלאומי. אין בכך כדי לומר שרק הם חשובים: כל מנת חיסון מקרבת אותנו לעתיד נוח יותר עם פחות הגבלות. גם כשמחסנים צעירים מגינים על המבוגרים והחולים, מכיוון שהחיסון ככל הנראה גם מונע הפצת מחלה והדבקה. המפתח לריסוק הקורונה טמון באפקט החיסון על פני קבוצה גדולה ככל הניתן של אלו שיהיו הכי פגיעים וחשופים לנגיף.
צריך לזכור שלא מדובר ב"זבנג וגמרנו" – בכל קבוצת גיל דרוש אותו מאמץ להשגת היקף חיסונים גבוה, מכיוון שכשהתחלואה של בני ה-60 ומעלה תרד עוד יותר, יתפסו את מקומם באשפוז בני ה-50 ומעלה וכך הלאה. הדרך היחידה לקטוע את ה"שרשרת" הזו הוא המשך מבצע החיסונים בהיקף רחב מבלי לעצור או "לוותר" על אלו שעדיין לא התחסנו. גם אם נראה כי מדובר ב"אחוזים זניחים", ההשפעה שלהם ברורה – וחיסונם יוביל לפחות תחלואה קשה ופחות תמותה.
מה צפוי לנו בהמשך?
בטווח הקצר, שאותו אפשר לחזות בוודאות גבוהה יחסית, להערכתנו בשבוע הקרוב תשתנה המגמה, יתחילו ירידות ובסוף הסגר ב-31 לינואר יהיו בין 6,500 ל-7,500 מאומתים ליום ומספר החולים במצב קשה בבתי החולים יירד ל-950-850. מקדם ההדבקה יהיה קטן מ-1. אם התחזית הזו תתקיים, והמגמה תימשך, יהיה בסיס לדיון על יציאה מהסגר. מכיוון שבתחילת פברואר כ-80% מגילי 60 ומעלה כבר צפויים להיות כשבוע לאחר החיסון במנה השנייה, התחלואה הקשה כבר צפויה לרדת באופן ניכר, עד פי 3 כפי שהסברנו למעלה. המשמעות היא שניתן לדבר על "מפתח תחלואה" חדש, כי גם ברמה של אלפי מאומתים חדשים ליום צפויים להיות פי 3 פחות חולים קשה ונפטרים.
בטווח היותר ארוך, בגלל שישראל היא מדינה צעירה, עם כ-30% ילדים מתחת לגיל 16 שבינתיים לא יחוסנו, ועוד מספר גדול של אנשים שיבחרו שלא להתחסן, נגיע למצב שבו 40-45% מהאוכלוסייה יסתובבו לא מחוסנים. בהינתן הזן הבריטי וכמות כזו גדולה של אנשים שאינם מחוסנים, ייתכן להערכתנו גל תחלואה נוסף בחודש מרץ, אבל גל שכזה יהיה מאופיין במאומתים בגיל צעיר בהרבה ולכן התחלואה הקשה והתמותה שתעלה ממנו תהיה מתונה בהרבה בגלל החיסונים. נציין שרמת הוודאות לתחזית לטווח ארוך שכזה נמוכה בהרבה, אבל בגלל ההיתכנות של גל תחלואה נוסף, חשוב ביותר לחסן כמה שיותר מקבוצת הסיכון ולהגיע ליעד של 95% על מנת שאם גל שכזה יגיע, התחלואה הקשה והתמותה שתנבע ממנו תהיה קטנה משמעותית ממה שהורגלנו לראות.