את השמות שלהן אתם לא מכירים. הן כבר ישבו למענכם ימים בלתי נגמרים, שגלשו לתוך לילות ארוכים בכנסת. חן, מור, אלונה, סיוון, ענת, יערה ושירן עזבו את החיים שלהן, המורכבים ממילא בשנה האחרונה, כדי לשנות משהו במציאות המעוותת. זו מציאות שבה הילדים הקטנים ביותר הם המופקרים ביותר.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

עיקר העבודה הייתה ללחוץ על חברי הכנסת והשרים שיעבירו את תקנות חוק הפיקוח על הגנים והפעוטונים באופן מלא - 10 שעות חודשיות של הכשרה לכל מטפלת, יחס קטן יותר בין המטפלת לכמות הילדים עליהם היא אחראית, קורסי עזרה ראשונה לצוות, פיקוח בטיחותי למבנים ועוד.

גן ילדים (צילום: רעות עוזיאל)
מה נשאר מהתקנות? כמעט לא כלום, אילוסטרציה | צילום: רעות עוזיאל

אחרי כל המאמצים שהן השקיעו, מה הן גילו? שהן בסך הכול כלי למשחק פוליטי מכוער בין משרדי הממשלה. כל מה שעניין את נציגי השרים זה להעביר את התקנות כדי לסמן וי, להכריז "העברנו"  ולהוציא הודעה חגיגית לעיתונות שמפארת את ההישג הגדול שנעשה. 

אבל, והוא אבל גדול, התקנות עברו בעצם עם מעט מאוד תקציב ולכן הן גם שוות מעט מאוד. לדוגמה, בשל ענייני תקציב, ההכשרה למטפלת תהיה באמצעות סרטוני וידאו וזום. כן - מה ששמעתם.

גן ילדים, אילוסטרציה (צילום: חדשות)
הישג, אבל לא משמעותי. אילוסטרציה | צילום: חדשות

עבודה קשה מאוד הייתה שם בכנסת - מיו"ר הוועדה לזכויות הילד יוסף ג'אברין ועד אותן אימהות מסורות. אמנם יש משמעות לכך שסוף סוף יש תקנות לאחד החוקים החשובים ביותר שחוקקו כאן, אבל הישג גדול לא היה שם. הייתה שם בעיקר בושה.