אתחיל בשורה התחתונה – במצב התחלואה הנוכחי אין מנוס מסגר שלישי. התחלואה מתקרבת לממדים אשר הכניסו את ישראל לסגר שני. בימים הקרובים המספרים אף צפויים לעלות ומשלא ננקטו שורה ארוכה של צעדי ביניים, נותרנו עם האלטרנטיבה הרעה מכל – סגר כמעט הרמטי מלבד מערכת החינוך ושירותים חיוניים אחרים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בשיח הציבורי נשמעות לא פעם אמירות לפיהן מדובר בגזירת גורל. הרי גם מדינות אירופה המתקדמות וגם ארה"ב הגדולה חיות מסגר לסגר. שתי בעיות מרכזיות קיימות עם ההנחה לפיה 'נגזר על ישראל להתנהל כשאר העולם'. ראשית כל, מדינת ישראל הינה מה שמכונה "מדינת אי", גבולותיה אינם פתוחים לרווחה ולמעשה השער המרכזי לכניסה אליה הוא אחד – נמל התעופה בן גוריון. לכן, ההשוואה למדינות כמו ספרד, בריטניה, איטליה או ארה"ב בהן הקורונה משתוללת, פשוט לא רלוונטית. אלו הן מדינות, שבניגוד לישראל, לא יכולות לסגור באחת את כל שערי הכניסה אליהן.
הבעיה השנייה בהנחה הזאת היא המכעיסה יותר – מדוע מדינת ישראל, אור לגויים, מוצאת נחמה במועדון המדינות הכושלות בהתמודדותן עם המשבר במקום לפעול בכדי להצטרף לאותו מועדון בו חברות מדינות שהצליחו להשתלט על המגפה?
נדמה שאין טעות שמקבלי ההחלטות פסחו עליה – ניכר שביציאה מהסגר השני הקפידו לחזור בדיוק על אותה מדיניות שכשלה ביציאה מהסגר הראשון. מדובר בשורה ארוכה של החלטות שאין בינן לבין בריאות דבר וחצי דבר. המשותף לכל ההחלטות הוא זריקת תכנית הרמזור לפח, התנערות ממדיניות דיפרנציאלית והפיכת ישראל ממדינה ירוקה עם איים אדומים למדינה שכולה אדומה בוהקת.
מערכת החינוך – פתוחה לרווחה בערים אדומות; סגורה בערים ירוקות
תלמידי ישראל חיים כבר כמעט שנה במציאות בלתי נסבלת. רבות דובר על בחינות הבגרות ועל הפסד החומר הלימודי, אך כמי שהייתה שם בעבר (כמנכ"לית משרד חינוך), אני יכולה להרגיע – החסך הפדגוגי יושלם במהרה, זהו ממש לא הנזק העיקרי. מאות אלפי ילדים ובני נוער בישראל נותקו לחלוטין ובאחת מהמסגרות החברתיות שלהם, חלקם שהיה מכור למסכים עוד לפני הקורונה קיבל כעת את ברכת המערכת להתמכרות – זום כבר אמרנו?
שרי הממשלה מסבירים להם ולהוריהם שהתקהלות מסוכנת ולכן הלימודים בכיתות בצורה המוכרת אינה באה בחשבון. הם צודקים. מדוע אם כן בערים אדומות בוהקות מערכת החינוך נפתחה לרווחה ללא אכיפה כלשהי בזמן שבערים ירוקות לחלוטין הילדים ממשיכים לשבת בבית? זאת ועוד – איך זה שלא נמצאו פתרונות ביניים שכן יאפשרו לימודים בצורה מסודרת ובטוחה? למשל, לימודים במרחב הפתוח בנכסים השייכים לרשויות המקומיות.
מי שהעלים עין מפתיחת מערכת החינוך בערים אדומות במקום לסייע לאותן ערים להפוך לירוקות ולאפשר פתיחה בטוחה של בתי הספר, הפך את בתי הספר במדינה כולה לאדומים. ומה לגבי החיסונים שהגיעו בשעה טובה? צוותי ההוראה חייבים להיות מהראשונים להתחסן – זה מה שיבטיח את הישארותם של בתי הספר פתוחים לאורך זמן, זאת במקביל לעריכת בדיקות המוניות לתלמידים. מי שצריכים לנהל את המערך הזה הם לא שרי הממשלה אלא ראשי הרשויות שהוכיחו שכאשר מאפשרים להם, הם לוקחים את הפיקוד באופן הטוב ביותר על השטח אותו הם מכירים כה טוב.
בדובאי חוגגים ובישראל סוגרים עסקים
המחדל הקשור בנתב"ג הוא באמת אחד הבלתי נתפסים. שמירת השמיים פתוחים היא ערך חשוב בפני עצמו – זה מובן לחלוטין אך התמונות מנמל התעופה בן גוריון לא יכלו שלא להרתיח כל אזרח עם מצפון וערכים. בזמן שמאות אלפי ישראלים איבדו את פרנסתם, בתקופה שבה מסעדות וחנויות פושטות רגל, וכשעולם התרבות גווע בשל האיסור הממוקד הנוגע להתקהלויות – נמל התעופה של ישראל משמש ממש קפסולת זמן, זכר לימים עברו.
אולי מישהו חשב שהקורונה מדלגת על נתב"ג והיא עסוקה בקניות בדיוטי פרי הסגור? אחרת לא ניתן להסביר את ההתקהלויות ההמוניות ביציאה מישראל ובעיקר בחזרה ממנה, או להסביר את העובדה שבמשך כל תקופת הקורונה ועד לימים האחרונים כלל לא בוצעו בדיקות לשבים ארצה. להסביר את זה שמספרי החולים במדינות השונות עולים, אך ממשלת ישראל נמנעת מלהכריז עליהן אדומות משיקולים פוליטיים. זאת מבלי שהזכרנו את ההתנהגות של חלק מהישראלים באותן מדינות – מספיק מיעוט של אנשים שמתנהג בחוסר אחריות ומביא עמו את הנגיף ארצה בכדי לגרום להתפשטות מוגברת. והאם כבר הזכרנו את אותם בעלי עסקים קורסים שכל נדבק שחוזר ארצה תוקע מסמר נוסף בארון הקבורה של עסקיהם?
התחלואה עולה? נפתח קניונים
היריעה קצרה מלהכיל את המהלכים ההזויים כולם אך קו ברור מחבר ביניהם – השיקולים הבריאותיים והכלכליים אינם המובילים בקבלת ההחלטות בישראל. די אם נזכיר בקצרה את פיילוט הקניונים ואת פתיחתם להתקהלויות המוניות בבלאק פריידיי, מכל הימים אשר על לוח השנה, ואת הזיגזגים הבלתי פוסקים – עוצר לילי בחנוכה כן? דווקא לא. דבר אחד בטוח – את האמון הציבורי ההתנהלות הזו לא הצליחה להשיב וגם לא את המוטיבציה שלו לקיים אחר ההנחיות, הנתפסות לא פעם כחסרות היגיון בריא.
מותר ואף טבעי לטעות אך אם לאחר היציאה מהסגר הראשון עוד ניתן היה לחשוב שמדובר בשגיאות מקצועיות, הרי שמאז ועד היום איבדנו את תמימותנו. די להקשיב לגורמי המקצוע שהזהירו בזמן אמת – לא רק באמצעי התקשורת, אלא גם בקבינט ובפני שרי הממשלה – אתם מובילים אותנו לסגר שלישי.
ישראל נכנסת לסגר שלישי שלא היה מחויב המציאות אך היא נכנסת אליו עם תקווה גדולה. מבצע החיסונים שהחל בימים האחרונים מפיח בכולנו תקווה שאוטוטו זה יסתיים ונקבל את חיינו בחזרה. וכן, יש לתת קרדיט לממשלה על הבאת כמויות החיסונים הגדולות ארצה, ובעיקר יש לברך את קופות החולים ואת מערכת הבריאות הציבורית בישראל שממלאת את ליבנו גאווה גדולה בימים אלו. אך למרות זאת, הקורונה תמשיך ללוות רבים בישראל גם לאחר שהנגיף יחלוף – לא ניתן היה למנוע את כל הסבל, אבל התנהלות אחרת הייתה מונעת את חלקו. מצופה מהממשלה, כל ממשלה שתהיה, שתפעל בעתיד אחרת ושתנסה לסייע באמת ובתמים לכל אותם אלו שנפגעו מדרך התנהלותה.