זה קורה אחת לכמה חודשים. מישהו בעזה דואג להדליף שישנה התקדמות בנושא השבויים והנעדרים. אוצר המילים בד"כ חוזר על עצמו - שיחות, מו"מ, המתנה להצעת הצד השני וכיוצא בזה. כל אלה מייצרים את התחושה כאילו אוטוטו נחתמת עסקה, ושני האזרחים הישראלים לצד שני חללי צה"ל שבים הביתה.
אולם לקיפאון העמוק שמונע התקדמות בעסקה ישנן סיבות מהותיות עמוקות הרבה יותר. הדרישות המופרזות של חמאס, שחרור המוני של אסירים – כולל אנשי הזרוע הצבאית של חמאס שמרצים עשרות מאסרי עולם, מעיד על שתי בעיות מובנות. הראשונה היא שכמעט עשור אחרי עסקת שליט, בעזה עדיין לא נפל האסימון שמשהו מהותי השתנה בישראל.
אלו לא רק המלצות ועדת שמגר שמקשיחות מאוד את התנאי לשחרור האסירים – זו החברה הישראלית שהפכה הרבה פחות סובלנית לשחרור מאסיבי של מחבלים ובהם סמלי הטרור הרצחני של חמאס שיושבים בכלא על רצח ישראלים רבים. המיאוס הזה מתרחש בעיקר לנוכח ה-"Day Job" שחלק מהם מחזיקים בו אחר שחרורם. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר מן השנים האחרונות היא "מטה הגדה" – אותו גוף שמורכב ממשוחררי עסקת שליט שמחזיקים בעבודה במשרה מלאה – הכוונה וייצוא טרור מעזה ומטורקיה לגדה.
אלא שהסיבה השנייה מהותית להבנתי לא פחות – הדרישות המופרזות שחמאס מעמיד בפני ישראל מעידים שתנועת חמאס איננה מעוניינת באמת בהתקדמות בעסקה, כזאת שעלולה לחשוף את ערוותה. כדי להבין במה דברים אמורים צריך להטות אוזן ולהקשיב לנאמר מעבר לגדרות עזה. כוונתי היא לא רק לשיח הציבורי שמוכוון בעיקר בהצהרות בכירי חמאס ובכלי התקשורת של הארגון, ומרמז על כך שבידי חמאס ישנם קלפים חזקים במיוחד שיוציאו את כל בכירי התנועה שבכלא לחופשי. הכוונה היא גם לשיח השקט, הנסתר מעין הציבור - שמתרכז בעיקר מול משפחות האסירים הביטחוניים.
כבר 6 שנים ארוכות, מאז מבצע צוק איתן ונפילתם של 2 חללי צה"ל, מבטיחה חמאס לאסירי התנועה ולבני משפחותיהם שבזכות החיילים הישראלים שנמצאים בידיה, היא תשחרר את כל בכיריה היושבים בכלא. הרמז של חמאס ברור – חייל אחד או יותר מבין אלה שנמצאים בידיה נמצא בחיים. המסר שמדובר בעניין של זמן בלבד, לצד הבקשה להתאזר בסבלנות, מועבר שוב ושוב ומכוון להרגיע את אותם אסירים ומשפחותיהם ולרמוז להם ששחרורם קרוב. מי שמעביר אגב את המסרים הללו הם בין היתר אסירים לשעבר, האנשים המחויבים ביותר לנושא הזה, החל ממנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר בואכה, ורבים מן הצמרת הפוליטית והביטחונית של חמאס ששוחררו בעסקת שליט.
אולם חיילי צה"ל שבעזה כידוע אינם בחיים. וכעת נשאלת השאלה – האם הלוחמה הפסיכולוגית הזאת שחמאס מפעילה כלפי ישראל ובאותה נשימה גם כלפי אנשי התנועה יעילה ועובדת? רק לאחרונה נשלח מבית כלא ביטחוני מכתב פתוח לחמאס. גם אם עצם שליחתו לא היה מפתיע - תוכן המכתב הסעיר מאוד את עזה. מי שעמד מאחוריו איננו עוד אסיר ביטחוני. החתום על המכתב הוא לא אחר מאשר חסן סלאמה – אחד מן הסמלים הגדולים ביותר של הזרוע הצבאית של חמאס. מי שנחשב לאחר ממייסדי הארגון, אדם שמרצה 46 מאסרי עולם בכלא בישראל. "אם יש לכם אסיר ישראלי חי – אנחנו מבקשים לקבל הוכחות לכך עכשיו. פרסמו את זה פומבית", הוא כתב מכלאו.
הסאבטקסט ברור – גם חסן סלאמה, בשר מבשרה של חמאס, איננו משוכנע שאכן חמאס מחזיקה באותם קלפי מיקוח חזקים שהיא טוענת שיש בידיה, וגם הוא מבין שאחרי 6 שנים ארוכות – ייתכן מאוד שחמאס משקרת גם אותו. רבים מאנשי חמאס שאני מכיר, כולל כמובן אסירים ומשפחותיהם, חלקם נחשבים לאצולת חמאס - עלולים לכרות גט כריתות מול התנועה שהונתה אותם במשך שנים והבטיחה להם שבידיה המפתח לשחרורם. כשאלה התנאים – ספק גדול אם מישהו בחמאס רוצה לייצר את אותה רעידת אדמה באמצעות התקדמות במשא ומתן, ולפגוע פגיעה אנושה באמינות התנועה – גם בבית פנימה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות