"סוף סוף משהו לצאת לרחובות עבורו ולא נגדו, לחגוג ולא להתאבל", אמר לי אתמול אחד המפגינים בטיימס סקוור. אחרי חודשים ארוכים של מגפה ומערכת בחירות שקיטבה עוד יותר את העם האמריקני, היה נראה שההמונים שיצאו לרחובות היו צריכים את זה כמו אוויר לנשימה. ילדות קטנות ברחבי אמריקה ראו סוף-סוף מישהי כמוהן שתיכנס עוד רגע לבית הלבן. אישה, שחורה - לראשונה אי פעם בתפקיד סגנית הנשיא.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אחרי אחת השנים הקשות שעברו על אמריקה עם יותר מ-230 אלף מתים מקורונה, החגיגות הספונטניות בערים הוציאו אזרחים שרצו את השינוי הזה, שרק חיפשו נחמה והיא הגיעה בצורה של ניצחון, לא דחוק בכלל, של המועמד הדמוקרטי בבחירות ארצות הברית.
ביידן נשא הלילה נאום מאחד, נגד הפילוג, ובו חזר על המשפט שהפך לסמל של סוף הקמפיין שלו: "לא אהיה נשיא רק של מדינות כחולות, אלא של כולם", וחזר על כך שצריך לרפא את אמריקה.
זה שינוי מרענן בשיח, לא אנחנו נגד הם, לא לייבש ולחסל את המתנגדים - אלא מסר של אחדות - "בואו נוריד את גובה הלהבות, נפסיק להתייחס ליריבים שלנו כאויבים שלנו. הם לא אויבים, הם אמריקנים".
אבל גם העטיפה המתוקה והכל כך אמריקנית של פיוס חלקי העם וריפוי השסעים שנזרעו לא בטוח שתעזור במצב שבו נמצאת ארצות הברית. עשרות מיליונים בטוחים שגנבו להם את הבחירות ללא כל ביסוס ועובדות, והנשיא (היוצא) טראמפ באופן תקדימי לא נאם נאום הפסד הלילה וממשיך לטעון שהיו מהלכים לא חוקיים שהוא ילחם נגדם בבית המשפט.
פעם הבחירה בנשיא בארצות הברית הייתה מאחדת את העם. אחרי בחירות מפלגות, נשיאים מתחלפים היו משאירים זה לזה פתקים ומאחלים הצלחה באופן פומבי. "הצלחתך הצלחתנו" נאמר. הפעם, לא רק שזה לא יקרה, יכול להיות שהחיבוק הגדול שביידן רוצה לעטוף בו גם את מתנגדיו ייתקל בייבוש מצדם.
הטראמפיזם עובד הכי טוב כשהוא של המנצחים, שממשיכים לטעון שהם ניצחו אחרי שנים של הזנחה והשתקת קולם על ידי הממסד. הדינמיקה של איך יתנהלו תומכי טראמפ האדוקים לאחר שהוא כבר לא יהיה חלק מהממשל תהיה מרתקת. האם ההתקרבנות שעבדה דווקא כמנצחים, תתעצם כמפסידים? האם היא תימשך כל הדרך אל בחירות 2024 כפי שכבר יש קולות שאומרים בסביבת טראמפ?
והאם גם אחרי עזיבת טראמפ את הבית הלבן, בדרך זו אחרת, המפלגה הרפובליקנית תאמץ את הטראמפיזם או תבחר בדרך חדשה, כי כרגע הציבור האמריקני, גם רובו וגם באלקטורים, בחר נגד.
זו תהיה אולי נקמה מתוקה של הדמוקרטים אם בסוף הספירה וכל הערעורים כפי שנראה עכשיו ג'ו ביידן יקבל 306 אלקטורים כמו טראמפ ב-2016, וטראמפ 232, בדיוק כמו הילרי כשאז הוא קרא לזה הפסד מוחץ.
כשההתלהבות תתפוגג, באמת יהיה צריך לרפא את אמריקה. גם במובן הכי פשוט של ריפוי, להציל עוד חיים שאפשר מהמגפה ששוברת שיאים עם 120 אלף מקרים חדשים ביממה, לרפא את הפצעים והאבל על החיים שאבדו, לרפא את הכלכלה ואת האמון של הציבור האמריקני. "לכל דבר יש עת", ציטט ביידן. "עת לזרוע ועת לקצור, עכשיו זו עת להחלים, עת להבריא", אמר לקולות מחיאות הכפיים. זה נשמע מעולה, וזה הדבר הנכון להגיד, אבל במציאות זה הרבה הרבה יותר קשה.