מה קורה למנהיגים שלנו? המסר אמור היה להיות ברור וחד משמעי: במצבי מצוקה ומחסור - הנהגה לא יכולה להרשות לעצמה להתנהג בפזרנות. המצוקה הציבורית של היום קשה פי כמה וקשה מאי פעם, כלכלית ואישית. יש כאן דור צעיר שעולמו נהרס וחלומותיו האישיים נגדעו. והכי קשה, ממש אי אפשר לראות את האור בקצה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אתה שואל את עצמך, היכן הדוגמא האישית של המנהיגים שלנו? מדוע זה פעם אחר פעם נתפסים בכירים כשהם עוברים על ההנחיות הכל כך ברורות, בארוחה, בהתקהלות, במסיבה, בכניסה למספרה, בחיבוק מיותר ובלי מסכה?
מה שמכעיס ומדכא בסיפורים ההולכים ונשנים האלה - זה שיש כאן כל כך הרבה רבדים של מוסר לקוי! מה קורה להם לנבחרי הציבור שלנו? הם לא קוראים עיתונים? מי הדביק והרג רק בחודש האחרון 700 איש? זה לא כן או לא לחגור חגורת בטיחות! בהתנהגות שלהם הם מסכנים חיים של אחרים!
איפה המצפון שלהם? איך הם מרשים לעצמם? האם היו מתנהגים כך גם בעת משבר ביטחוני? כשהסירנות מיללות? האם היו מרשים לעצמם לטייל על כביש הצפון כאשר מוכרזת כוננות חיזבאללה? התשובה היא בלא רבתי.
הבעיה של המנהיגים שלנו איננה רק דוגמא אישית. הבעיה היא הרבה יותר יסודית ושורשית. הם מזלזלים! גם הם כמו חלק גדול מהציבור, לא באמת הפנימו את הסיכון של הקורונה. הם מזלזלים בהנחיות כיוון שאינם מאמינים בהן ובכורח בהתנהגות הנדרשת בכדי לעצור את המגפה. ואם המנהיגים שלנו לא מבינים, איזו טענה יכולה להיות לנו לויז'ניץ או בעלז? או לכל אחד מהצעירים שרוצה להפגין על החיים שנעלמו לו?
וגם, איך נכשלנו כולנו בלהסביר את זה?