אחרי שלוש מערכות בחירות שנראו כמו מערכת בחירות אחת ארוכה, בלי הבדלים דרמטיים בתוצאות, נראה שמערכת בחירות 2021 עומדת להיות אחת ממערכות הבחירות המרתקות שנראו במחוזותינו.
ולמה היא כל כך מעניינת? כי היא יכולה להביא שעמום.
עידן משעמם לפנינו, שייתכן שדווקא טומן בחובו בשורה גדולה, אם המפלגות ישכילו לחוש את משב הרוח הציבורי ויחליטו להיות משעממים.
בואו נפרוט מה עידן השעמום נושא בחובו:
ראשית – סוף עידן התחפושות. כשאבי ניסנקורן החליט להיפרד מבני גנץ ולפרוש מכחול לבן, הוא אמר לו בשיחה האחרונה, כפי שפורסם בערוץ 12: "אני לא מתכוון להתחפש יותר". הוא צודק.
אם יש משהו שלמדנו בבחירות האחרונות זה שהתחפושות לא עובדות. כחול לבן התחפשה למרכז-ימין, הציבה בפרונט ההסברתי שלה את יועז הנדל וצביקה האוזר שסיירו בגבעות השומרון כחלק מהקמפיין, ואחר כך נפלה מתדהמה כשהם סירבו להיכנס לממשלה בתמיכת המשותפת. תחפושת אחת.
גם ב-2019 בבחירות הראשונות, ליברמן רץ תחת האמירה שיתמוך בנתניהו, ואז בפועל הציב תנאים שהפילו את היכולת להקים ממשלה. עוד תחפושת שהפתיעה את הציבור.
בעידן הפוסט תחפושות מפלגות ייאלצו לעשות שני דברים: להודיע על אידיאולוגיה ברורה, ולהודיע על מועמד לראשות ממשלה באופן ברור.
אידיאולוגיה – ימין או שמאל, בעד ריבונות או נגד, בעד מדינה פלסטינית או נגד, בעד כלכלה חופשית או הסתדרותית, בעד זכויות להט"בים או נגד, בעד תחבורה ציבורית בשבת או נגד – ומי יודע, אולי אפילו נזכה לראות את המפלגות מפרסמות, שלא נדע, מצעים.
הודעה על מועמד לראשות ממשלה – צריך לשים לב שבהודעות השבוע על פתיחת קמפיין מפלגות, הן של חולדאי והן של גנץ, הם נמנעו מלהגיד על מי ימליצו לראשות ממשלה. הם לא יוכלו להתמיד בכך. בסוף עידן התחפושות בסופו של דבר המפלגות יצטרכו להגיד באופן ברור מי יהיה ראש הממשלה שלהן.
הסיבה פשוטה: ההצבעה בישראל היא אישית. תפקיד ראש הממשלה הינו תפקיד ריכוזי ועוצמתי. הבחירות האחרונות שנערכו כללו תמיד שני מועמדים שהתמודדו ראש בראש לראשות הממשלה, ואסור יהיה להתעלם מכך. הבחירות בישראל עד כדי כך אישיות, שכאשר היו ניסיונות להציג מודל של מנהיגות משותפת ברוטציה, גם במקרה של לפיד וגנץ, וגם במקרה של לבני והרצוג – נאלצו הן לפיד לפרוש מהרוטציה והן לבני – כי הבחירה צריכה להיות ברורה, חדה, והשלם גדול מסכום רוטציותיו.
בסוף עידן התחפושות המערכת הפוליטית צריכה לחזור למפלגות הומוגניות, ברורות, לא מפוצלות בתוכן לשמאל וימין , שאומרות בצורה ברורה מה האידיאולוגיה שלהן ומי המועמד שלהן לראשות ממשלה.
מאפיין נוסף של עידן השעמום: ייתכן שנראה דווקא בחירות נגטיביות פחות וענייניות יותר. הסיבה אינה משום שמישהו מהשחקנים הפך להיות צדיק. אל דאגה. הסיבה הינה שעל פי כל מחקר, נושא הפילוג בעם זהו אחד מהפרמטרים המדאיגים ביותר את הציבור הישראלי.
כל הפוליטיקאים יודעים את זה, השאלה כמובן אם כולם יתנהלו בהתאם. לכן באופן מפתיע ייתכן שנראה בחירות יותר רגועות. תוסיפו לכך את העובדה שראינו גם בארצות הברית שדווקא הצד שהתנהלותו הייתה יותר שמרנית ועניינית ניצח, או בואו נאמר את זה באופן בוטה: הצד המשעמם ניצח. לכן ייתכן שדווקא הבחירות הללו ייראו אחרת באופן יחסי, ואחרי שנת קורונה מטלטלת אנשים קצת עייפים ומחפשים שקט.
עוד מאפיין של עידן השעמום: סופו של המצביע האסטרטגי. לציבור הישראלי ישנה הזדמנות לקבוע מנהג חדש ומוזר: להצביע למי שאתה חושב שהוא מייצג את עמדתך. ולוותר על המנהג שמפר את האיזון הפוליטי, ולפיו כל מצביע יושב בביתו ומחליט להצביע לפי סך כל שנאותיו, ולא לפי סך כל עמדותיו. דווקא התנהלות כזאת תביא לתוצאה מדויקת יותר.
צריך לזכור כי בניגוד לפיזיקה, פוליטיקה היא גם מדע מדויק אבל גם פסיכולוגיה טהורה. המצב שניבט בסקרים שלפיו 80 מנדטים מצביעים למפלגות ימין לא יוכל להישאר. אם הציבור יזנח את ההצבעה האסטרטגית, הטבע יתקן את עצמו. היחס בציבור הוא לא יותר מ-70 מנדטים לימין, לא בריא שזה ייראה אחרת בתוצאות הבחירות.
ועוד פרמטר חשוב לעידן השעמום:
חזרה לפוליטיקאים מקצועיים ולאנשי ניהול. פתיחת מערכת הבחירות הביאה איתה כמה ראשי ערים שהצטרפו: רון חולדאי ראש העיר ת"א, רז קינסטליך ראש העיר ראשל"צ, מאיר יצחק הלוי מאילת, וסביר שהם לא יהיו האחרונים. גם עליית קרנו של אבי ניסנקורן, כניסתו של ירון זליכה, ההתמקדות של בנט בתחום היזמות, השיח של לפיד סביב תוכניות ספציפיות – מסמלים רוח משעממת במובן המעניין של המילה.
גם ההחלטה של איזנקוט שלא להתמודד לבחירות, מסמלת רוח של הפניית עורף ל"כוכבים" ול"משיחים" ונראה שהוא הבין את זה בזמן.
לסיכום: מיאוס בתחפושות, מיאוס בפילוג בעם, מיאוס בהצבעה אסטרטגית, חזרה לאנשים שמנהלים, חזרה לעמדות ולאידיאולוגיה ואמירה ברורה מי המועמד לראשות ממשלה, אלה הם החומרים שמהם יכולה להיות עשויה מערכת הבחירות של 2021.
על פי הסקרים האחרונים, ישנם כ-20 מנדטים שיושבים על הגדר ומתלבטים. תהיו משעממים.
משה קלוגהפט הוא יועץ אסטרטגי למנהיגים ולמערכות בחירות בעולם
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות