זה קרה באפריל 1977 כשמאות אנשים קפצו למימי הבריכה בכיכר מלכי ישראל. תייר מזדמן ששאל לפשר האירוע שמע את ההסבר: החגיגות אינן בשל התפטרותו של ראש הממשלה יצחק רבין על רקע חשבון הדולרים, אלא בגלל זכייתה, בפעם הראשונה, של מכבי תל אביב בגביע אירופה בכדורסל.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
גם עכשיו היו המונים שחגגו. לתיירים שאינם כאן נבהיר: החגיגות היו בעיקר בגלל ביטול הסגר הלילי ההזוי שעמד לנחות עלינו בחג אבל גם, קצת, בשל הודעתו הדרמטית של גדעון סער.
הפעם החוגגים נמנים עם שתי קבוצות האוהדים - מחנה תומכי סער ומחנה תומכי "רק לא ביבי". המערכת הפוליטית החלה להציף את כל הקלישאות. אז יאללה, כמו "פצפצים", בואו ננסה לפוצץ. ובכיף:
1. בית לא עוזבים (?!)
"האיש שהפסיד בפריימריז בורח מהמערכה והולך למחוזות אחרים" - כך הגיבו דוברי הליכוד והזכירו את מופז שהבטיח שבית לא עוזבים. אפילו סער אמר כך כשחבריו, כולל ראש מפלגתו (שרון), עברו לקדימה. סער נשאר אז עם הפירורים בליכוד. מנגד, דוד בן גוריון עזב את מפא"י והקים את רפ"י. אריאל שרון היה מפא"יניק גאה, בהמשך הצטרף לליברלים, פרש והקים את "שלומציון" על שני המנדטים שלה, נדד לליכוד וההמשך ידוע. את אולמרט הזכרנו? לברקת, לדיכטר ולהנגבי היה פעם זיגזוג בקדימה. היום רואים בהם בליכוד מועמדים לגיטימיים להנהגה ביום שאחרי ביבי - אם בכלל יגיע יום כזה... מי אמר שעם אופורטוניזם אי אפשר לבנות מנהיגות? השאלה היא פשוט איך עוטפים את זה.
2. בפוליטיקה כדאי תמיד להישאר על הגלגל (?)
חובבי "תאוריית הגלגל" יתנו את יצחק רבין כדוגמה למי שהמתין במזנון הכנסת 15 שנה בין כהונה לכהונה. מנגד, נתניהו היה הראשון להפתיע כשלאחר תבוסתו ב-1999 הודיע על פסק זמן מהפוליטיקה ומאז נבחר ארבע פעמים. שר החינוך גדעון סער כינס בהפתעה את העיתונאים ב-2014 והודיע על פסק זמן כדי לראות את בנו, דוד, עושה את צעדיו הראשונים. יש שנמחצו תחת הגלגל ויש שדילגו מעליו.
3. מוצא ובטחון - עושה המון (?)
נתניהו מרבה לספר על ימיו כלוחם בסיירת. גם לגולנצ'יק, סער, היה חשוב לציין בנאומו שצבר ניסיון בביטחון. תשאלו את גנץ, שכדורים שרקו סביבו, אם זה מתכון לניצחון. שלא לדבר על ה'קריירה' הפוליטית של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן. נתניהו גילה לנו שב-DNA שלו מצאו גנים ספרדיים. סער טרח לציין שהוא גם וגם. אבא מארגנטינה ואמא מבוכרה. ממש מסי ושימעונוב. הרכב מנצח שלא מחליפים.
4. ז'בוטינסקי או בגין?
פעם, כדי להיות "נחשב" במחנה הימין, כדאי היה להיות ניצול אלטלנה. כולם עשו בזה שימוש עד שעלתה הסברה שאם כל מי שהתיימר להיות ניצול אלטלנה אכן היה על האונייה, היא הייתה טובעת מיד. עכשיו החליפו את אלטלנה באבות המייסדים. נתניהו הסביר לפני ימים אחדים שהוא הוא שמיישם את תורת הלחץ של ז'בוטינסקי. "רק כך מגיעים להישגים", הוא הסביר. "לחץ דרך דעת הקהל ובד בבד, לחץ מדיני". ומה אומר סער? הוא מצטט את בגין: "שלטון ממושך הוא רע לחירות האומה ולמוסר בניה. שלטון ממושך, אפילו אם הוא מיטיב עם מישהו, הוא רע מעיקרו". ככה זה כשמערבים הורים.
5. נתניהו הרוויח ביושר את נקמת סער/בנט
עוד קלישאה. נפתלי בנט ראה בעצמו מזמן מועמד לראשות הממשלה - איום שהשתלם לו כשנתניהו מינה אותו, בשעתו, לשר ביטחון. השר סער פרש בזמנו כדי לחזור בעיתוי טוב יותר לקראת הקרב על ההנהגה. הוא חזר כשנתניהו שקע עמוק בתיקיו הפליליים. הכוונה לרשת אותו הייתה תמיד, הלו"ז לירושה פשוט השתבש. שאיפות הירושה לגיטימיות. גם "חיסול" השואפים הוא לגיטימי. תקראו את "פנקס שירות" של רבין וראו מי החתרן.
ליברמן, סער ובנט עבדו בלשכות של נתניהו. נתניהו ביזה את שלושתם. בסרט "הנוקמים", גיבורי העל מתגייסים לעצור את לוקי, נבל העל שמאיים לשעבד את העולם כולו. בסרט הנוקמים מצליחים במלאכה, שולחים אותו לעמוד לדין ו...הולכים לאכול שווארמה. במציאות גדעון סער נקט במהלך פוליטי אמיץ מאוד אבל ספק רב אם הוא ייהפך לגיבור על. הוא נתן שח לקינג ביבי אבל ללא שחקני חיזוק משמעותיים הוא עשוי לחטוף את המט בעצמו ולהיות... השווארמה.