"אני לא רוצה גנרלים מוכשרים, חכמים, טובים, או נאמנים. אני רוצה גנרלים שיש להם מזל" - הצהיר אחד בשם נפוליאון בונפרטה. רבות דובר על המזל של בני גנץ: פעם אחר פעם הוא קודם באופן מטאורי אחרי שהיה האיש הנכון במקום הנכון. גם כשהאוויר נעשה דליל בצמרת הפיקוד של צה"ל, המשיך המזל להאיר לו פנים. את תפקיד סגן הרמטכ"ל קיבל כשכבר היה נספח צבאי בוושינגטון, תפקיד שנחשב תפקיד פרישה, את הרמטכ"לות קיבל רק אחרי שנחשפה פרשת האדמות של גלנט.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אבל מה שהחל כקוריוז בצה"ל, הופך לתוכנית עבודה בפוליטיקה. השבוע התקיימה בביתו של גנץ בראש העין ישיבת סיעה טעונה על עתידה של כחול לבן. הסיעה התחלקה לשני מחנות - הניצים והיונים. לא כלפי הפלסטינים כמובן, אלא כלפי נתניהו. נתחיל מהיונים. מדובר במחנה שחברים בו האנשים הקרובים ביותר לגנץ ובראשם הוד בצר, שמחכה כבר בקוצר רוח להיות מנכ"ל משרד ראש הממשלה הלא חליפי, והשרים עומר ינקלביץ', חילי טרופר ופנינה תמנו שטה. על פי הגישה הזו, גנץ צריך לסתום את האף, לתת לזמן לעבור, ולקוות שיום אחד יחליט נתניהו בכל זאת להעביר לו את המושכות. אם זה יקרה, טוענים אותם מקורבים, יזכה גנץ לעדנה מחודשת וחטאי החיבור עם נתניהו יימחלו מיד. משמע - הסיכוי היחיד של גנץ לתקומה הוא עצם ההגעה לרוטציה והזזת נתניהו. במילותיה של ינקלביץ' באותה ישיבה - ללכת לבחירות לפני הרוטציה זו התאבדות. אגב, מבחינת המקורבים הליכה לבחירות באמת עלולה להיות התאבדות במקרה שגנץ יחליט לא להתמודד לקדנציה נוספת.
מה יגרום לנתניהו לתת לגנץ את הרוטציה, אתם שואלים? אז כאן אמור להיכנס לפעולה האקס פקטור - המזל של גנץ. כדי שלנתניהו יהיה אינטרס לקיים את הסכם הרוטציה צריך לקרות נס. לדוגמה שבנט יזנק דרמטית בסקרים, שהחרדים יודיעו שהם חוברים אליו, התפתחויות משפטיות או אישיות לא צפויות - או שמא התפשטות הקורונה לא תאפשר הליכה לבחירות. או שהכלב ימות או שהפריץ ימות. אגב, לפי הגישה הזו, כל הרעש הנוכחי שעושה סיעת כחול לבן מיותר שכן אם הציבור היה מתרשם שהממשלה מתפקדת, לנתניהו היה הרבה יותר קשה לפזר את הממשלה ללכת לבחירות והרי זו מטרת העל - לתת לזמן לעבור עד שתגיע הרוטציה.
אגב, הגישה הזו לא לגמרי נטולת היגיון. בפוליטיקה משחקים פעמים רבות על זמן. מה שלא מסתייע ברגע זה, אולי יבשיל ויתאפשר בהמשך באווירה הציבורית הנכונה. אלא שמצב ההמתנה שישראל מצויה בו כעת רחוק מתחום הסביר: אין תקציב שייתן מענה למשבר הקורונה, אין מינויים בכירים ואין אפילו כנסת מתפקדת. בזמן שהפוליטיקאים ימתינו לג'וב הבא, המדינה תיהרס.
הקבוצה השנייה במפלגה היא הקבוצה הניצית. נמצאים בה כמעט כל בכירי המפלגה פרט לגנץ: שר המשפטים אבי ניסנקורן, שר החוץ גבי אשכנזי, אסף זמיר, מיקי חיימוביץ, רם שפע ואחרים. הקבוצה הזו גורסת שאין יותר מה להפסיד: נתניהו לא מתכוון לתת לגנץ את הרוטציה, אין שום סימן לכך שהוא עומד להעביר תקציב בסופו של דבר, וכל יום שעובר מחליש את כחול לבן לקראת ההתמודדות הבאה. לפי הגישה הזו, גנץ צריך לכנס מסיבת עיתונאים, להביע צער על הטעות המרה שעשה כשחבר לנתניהו, להתחייב שמעולם לא יעשה זאת שוב, ולבקש מהציבור אמון מחודש. הרי אחרי שנתניהו יהיה זה שיזרוק אותו החוצה, כבר לא תהיה לאמירה כזו שום משמעות. לפי הגישה הזו, כחול לבן תפסיד בוודאות את הרוטציה, אבל תרוויח חזרה מעט מן הכבוד העצמי שלה ואת הסיכוי לשרוד את הבחירות הבאות. עם כל הכבוד, המזל של בני הוא לא תוכנית עבודה. יש אפילו גורמים בסביבת המפלגה שחושבים שאם גנץ אינו רוצה להציל את עצמו, על יתר החברים לעשות את זה - איתו או בלעדיו.
אלא שאחרי שבועות של מתיחות פנימית, לאחרונה חלה התפתחות לא צפויה - נתניהו החל להתאושש בסקרים. מחנה החולמים התחיל לחשוש שאולי בכל זאת נס לא יהיה פה. הרי התקווה הגדולה הייתה שברגע האחרון לנתניהו לא יהיה אינטרס ללכת לבחירות וכל הסימנים מראים שהוא דווקא לא יתנגד ללכת לקלפי, ועוד להאשים בכך את כחול לבן. אצל מחנה הניצים עלה חשש אחר - שם התחילו להבין שפירוק מיידי של הממשלה פירושו ממשלת ימין צרה שתכלול את נתניהו, בנט והחרדים. איזה כבוד עצמי יושב להם אם יהיו חתומים פעמיים על המלכת נתניהו - פעם כשישבו איתו בממשלה, ופעם כשהפילו ממשלת אחדות ואפשרו לו לחזור חזק יותר? מכאן נולדה גישת בינתיים - נישאר בפנים, אבל נמרר לנתניהו את החיים. נאכל את העוגה ונשאיר אותה שלמה. לפי הגישה שבה מחזיקים אלון שוסטר, יזהר שי ואחרים יש להקים באופן מיידי ועדת חקירה לצוללות ולקדם חוקים ליברליים, בתקווה שהמצביעים יכירו להם תודה, ונתניהו לא ישבור את הכלים ויפרק בעצמו.
על דבר אחד מסכימים כל בכירי כחול לבן - כל האלטרנטיבות שעומדות בפניהם גרועות. לא קל להכריע בין ממשלה לא מתפקדת ומסוכסכת, להליכה לבחירות שסופן אינו נודע. גנץ עצמו הודה ברגע של אמת שהוא כבר לא מאמין שיקבל את הרוטציה, וגם אם יגיע ליום שלפני - עדיין לא יאמין לנתניהו שהוא עומד לתת אותה. עכשיו רק הוא צריך להחליט במה לבחור - באינטואיציות הפוליטיות של בכירי מפלגתו, או במקורביו שמאמינים בכוכבי השמיים, שעד היום תמיד הסתדרו עבורו בדיוק בסדר הנכון.
