(כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות לבין המציאות הוא מקרי בהחלט ועל דעת הכותב)
הסיפור שלפניכם הוא אלגוריה, בעצם קומדיה, קומדיה בת מערכה אחת. הסיפור מתאר דיון שיבוצים, הנקרא בשפה הצבאית, סבב ד"שבים. האירוע התרחש לאחר פרישת כחול-לבן מהממשלה, או לאחר הקמת ממשלה חדשה, כאשר נתניהו ראש-ממשלה, או נפתלי בנט הוא ראש-ממשלה ונתניהו הוא החליפי. לנתניהו הייתה דרישה אחת בלבד – למנות את בכירי מערכות האכיפה, אלה הנקראים "שומרי הסף". דיון השיבוצים התקיים בקומה הראשונה בבלפור. בראש השולחן ישבה שרה נתניהו, מולה היו ישובים ביבי ויאיר.
למשרת היועץ המשפטי לממשלה יש להביא עורך-דין חיצוני, מהשוק הפרטי – על כך הסכימו שלושתם. המבחר שעמד לרשותם היה דל. עורכי הדין שהגיעו לישורת האחרונה היו: יורם שפטל, חיים משגב, שמחה רוטמן, כנרת בראשי ואילן ציאון. שפטל נפסל על הסף. שלושתם הבינו, שמינויו ילקה במראית עין ליצנית, מוקיונית, ש"ארץ נהדרת" תחגוג עליו לאורך כל הקדנציה. על משגב אמר ביבי: הוא מעולם לא היה הגלימה הכי מבריקה בבית-המשפט, מה גם שלא ממנים יועץ משפטי בן 82. לא חשוב הגיל העיקר התרגיל, אמר יאיר, אך בסך הכול הסכים עם אביו, שרה הסכימה עימו.
באשר לעורכי-הדין כנרת בראשי ואילן ציאון: השלושה זכרו לטובה את ציוציהם בטוויטר, אך התקשו להיזכר בתיק משמעותי אחד שמי מהם ניהל, במחקר משפטי אחד שמי מהם פרסם, או בפסק-דין עקרוני אחד שרשום על שמם. על דרך השלילה נבחר אפוא עו"ד רוטמן. הוא הוציא לאור חוברת קנטרנית בשם "מפלגת בג"ץ", הוא הגורו המשפטי של הימין האנטי ממלכתי, טינתו למערכת המשפט אמורה לעשות את העבודה.
מינוי שר משפטים גרם לוויכוח סוער בתוך השלישייה. הדיון עמד על סף פיצוץ. יאיר התעקש, שאמיר אוחנה ישוב למשרד המשפטים. שרה אמרה שאוחנה הוא מלים פורחות באוויר, שהוא כשל גם במשפטים וגם בביטחון הפנים, שהמורשת שלו היא ניצחונות בטלוויזיה ותבוסות במשרדים, הוא לא הצליח לחסום אף מפגין אחד מתחת לחלוננו. ביבי הציע, בקול חלוש, את המועמד שלו, יריב לוין. אוחנה יסר את המשפטנים בשוטים, יריב ייסר אותם בעקרבים, לחש ביבי. אתה יודע שיריב לא בדיוק מעריץ אותך בלשון המעטה, צרחה שרה, הוא רחוק מלהעריך אותך, הוא לא יהיה! יאיר המשיך להתעקש על אוחנה. שרה פסלה את שניהם. בפעם הראשונה מזה שנים נרשם פיצול בבלוק של הילד והאימא. תנו לי לחשוב על מועמד שלישי, שיהיה מקובל גם עליי וגם על יאיר, אמרה שרה. סוכם להשאיר את מינוי שר המשפטים לדיון נוסף.
גם הדיון על זהות השר לביטחון הפנים התארך והיה לא פשוט. שני מועמדים עלו לגמר: מירי רגב ומיקי זוהר. רגב וזוהר, שחקני נשמה המוכנים לבצע כל מלאכה עבור המשפחה, הנכונים להתבזות עבורה בכל תנאי ובכל מזג אוויר, שום התבטאות אינה נחותה מבחינתם. הבעיה היא, ששניהם טרם הוכיחו יכולת כלשהי, שניהם חסרי ניסיון ניהולי. מיקי ניהל איזושהי חברה כלכלית בקריית-גת, אמרה שרה. הוא ניהל גם קבוצת כדורסל, הוסיף יאיר. מירי ניהלה את משרד התחבורה, אמר ביבי. ניהלה? שאגה שרה, היא רק הצטלמה שם, במשרד התחבורה מתגעגעים לסמוטריץ', הוא ידע לנהל את המשרד! הדיון לא הוכרע וגם תפקיד שר הבט"פ לא נסגר.
משם עברו לסוגיית המפכ"ל. הניצבים המכהנים לא נספרו. לא עזרו קריצות העין וכיווני החן של כל הדורון ידידים והדוד ביתנים. הם כשלו בדיכוי ההפגנות, וחשוב מכך- איש מהם לא יעז לבקש לעצור את המשפט ולבחון מחדש את התיקים. יש אולי אחד, אולי רק אחד, יחיד ומיוחד: ניצב בדימוס בורובסקי. יעקב בורובסקי. הוא נחשד שניסה להעביר בזמנו הצעה להיטיב עם אריק שרון הנחקר תמורת מינויו למפכ"ל. הוא נפסל לתפקיד ציבורי על-ידי פרקליט המדינה ושני יועצים משפטיים. הוא נלכד, על-ידי תכנית התחקירים "המקור", מתדרך עובד-ציבור כיצד לתעתע במבקר המדינה. מפכ"לים וניצבים לשעבר שוטמים אותו. ביבי מנה הרבה יתרונות בבורובסקי הנ"ל.
הדיון על מינוי ראש שב"כ היה קצר ותכליתי. מאיר, אמרו השלושה בקול אחד, מאיר בן-שבת! ראש המטה לביטחון לאומי הוא נאמן הבית. בעולם מושלם מבחינתם הוא היה מתמנה לאב הבית. היה ברור להם, שהפרשנים הביטחוניים, הסמולנים הללו, ימירו עכשיו את ראשי התיבות שב"כ (שירות ביטחון כללי) לשב"ב (שירות ביטחון בלפורי) אבל זה לא הזיז להם. ביבי צפה שיוצאי שב"כ בכירים, הגמלאים, יחתמו על עצומה נגד המינוי, אך הוא שם פס. הוא חייב ראש שרות צייתן וחנפן. די היה לו עם ראשי שב"כ עצמאיים ודעתניים, עמי אילון בקדנציה הראשונה, ואחר כך יובל דיסקין, יורם כהן ונדב ארגמן.
הפרק הבא בדיון עסק במבקר המדינה. מתניהו אנגלמן, שנראה היה הבטחה גדולה בהתחלה, לא ענה על הציפיות, אפשר לומר שאף אכזב. הוא דחה על הסף את בקשתו של אוחנה לחקור את הפרקליטות. הדחייה הייתה מיידית ורועמת. היא שידרה לציבור, שטענות נתניהו על אכיפה בררנית, פרקליטות רודפת, תובעים מושחתים ונאשמים זכים וצחים - היא ספין אחד גדול. בדיון לא עלה שם של מועמד חלופי. יאיר התבקש להציע שמות בדיון הבא.
תפקיד יושב הראש של ועדת חוקה, חוק ומשפט - אויש כהרף עין. לתפקיד נבחרה חה"כ עו"ד אסנת הילה מארק. שרה העירה משהו בעניינה של אסנת מארק, אך יאיר וביבי הרגיעוה: המארק הזו תהיה בסדר, היא בשליטה מוחלטת.
סבב השיבוצים נחתם בבחירת מועמד למשרת נשיא המדינה. לו ניתן היה למנות את נתן אשל, נאנחה שרה, הייתי מאושרת, אין כמו נתק'ה. אני הייתי שמח למנות נתן אחר, את נתן מיליקובסקי, בן דודי, לחש ביבי. הייתי מעלה אותו ארצה ועושה אותו נשיא המדינה. אתם חייבים לו הרבה יותר מכפי שאתם יודעים, הוסיף ביבי, וגם הרבה יותר מכפי שמנדלבליט יודע. די לפנטזיות, תקיצו מהחלומות, ניער אותם יאיר, נשיא המדינה צריך להיות משה נסים. הוא בן 86, ציין ביבי. אבא, אמר יאיר וזקר אצבע מאיימת מול עיניו, כבר אמרתי לך, לא חשוב הגיל העיקר התרגיל. משה נסים הזה ייתן לך חנינה יומיים לאחר השבעתו. אחר כך אלוהים גדול.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות