הממשלה כשלה. או הו, כמה שהיא כשלה. הרשימה ארוכה: היא לא הקימה מערך יעיל לקטיעת שרשראות הדבקה, וגם את זה שהיא מקימה עכשיו היא עושה בעצלתיים. היא הביאה בדיקות באיטיות, הפקירה את ההסברה ונתנה דוגמה אישית זוועתית לציבור כשבכיריה צפצפו על ההנחיות. אחד מהם, ראש הממשלה, הפגין את הצפצוף בחוסר טאקט משווע בפסח על שולחן החג, והשני, במקרה הוא נשיא המדינה, חשב שאם בתו וילדיה יתארחו אצלו בקפסולה דמיונית, זה לגיטימי בנסיבות העניין. הראשון הביע צער, השני התנצל עמוקות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
זה לא נגמר שם: הממשלה נכנעה ועודנה נכנעת ללחצים פוליטיים, מקימה ועדה לענייני אומן כאילו בקבר רבי נחמן הקורונה מקבלת ברכה ולא מתקרבת, ואת ההפגנות היא נמנעה מלהגביל במשך חודשים כדי שחס ושלום לא תיפגע, אפילו קצת, זכות ההפגנה. כאילו שהזכות לחיים ולבריאות הציבור עוצרת בבלפור. כאילו אין חשיבות לנזק התודעתי, להשלכות הרוחביות, למסר שזה מעביר לבעלי העסקים שנאלצים לסגור או לילד שהשאיר את ההורה המבוגר שלו לבד בבית בפתחה של השנה החדשה.
כל המחדלים האלה הם רשימה חלקית. הרחבה אפשר למצוא בכל מהדורה, ואם ממש תרצו - אז גם בספר של נפתלי בנט. הכל נכון. ממשלת הקורונה נכשלה כישלון חרוץ בטיפול בקורונה. אלא שעכשיו נשאלת השאלה: ומה איתנו? איפה האחריות שלנו? איך לא הבנו שכדי לשמור על עצמנו כל מה שאנחנו צריכים זה לעטות מסכה, לשמור על ריחוק פיזי ולהקפיד על היגיינה? בסוף זה פשוט: למחדלי הממשלה נוסף מחדל אחר - המחדל האזרחי האישי. רבים חוטאים בו מדי יום ומנצלים את ה"פרצות" כמו ילדים קטנים ולא ממושמעים.
אז הנה: בתי כנסת צריכים להיסגר מיידית והתפילות חייבות לעבור למרחב הפתוח, ויסלחו לי ליצמן והאדמו"ר מגור. ההפגנות צריכות להוריד פרופיל לאלתר: תפגינו בגשרים, באופן מבוקר, בקפסולות, עם אחריות אישית למען הכלל. הווירוס חזק יותר גם מהשנאה לנתניהו, וכשנתוני התחלואה יירדו - תחזרו במלוא הכוח. זכותכם.
והיתר? די לקומבינות, לחורים בגבינה. אנחנו במלחמה - אל תסתכלו על אחרים, פשוט תעשו את מה שמתחייב ותשמרו על עצמכם. זה כל מה שצריך כדי לנצח את המגפה הארורה הזאת. די עם האכלו לי שתו לי, עם להוא מותר אז למה לי אסור. מספיק עם התירוצים.