זה היה אירוע די מדהים. ראש הממשלה נתניהו - מי שרגיל להיות זה שמעביר את המצגת, מקפץ בין שקפים ומציג את העקומות - ישב הפעם על כיסא, זז אי בנוחות, ורק הביט. ראש הממשלה החליפי גנץ, שעד היום נמנע מלהגיע למסיבות עיתונאים בנושא הקורונה, ישב במרחק שני מטרים ממנו. שר הבריאות, שהכריז רק לפני כמה ימים ש"גמזו יהיה לו ולמנכ"לו לעזר", נאלץ להנהן בין שקף לשקף ולאפשר לפרויקטור להלך במרחב הפתוח של האודיטוריום במשרד החוץ, אל מול המצלמות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אבל למרות הקומפוזיציה, מה שראינו במסיבת העיתונאים של הממונה החדש על המאבק בנגיף הקורונה היה הכי רחוק מהרצאה סטנדרטית. גמזו בא להיפרד. להיפרד ממשרד הבריאות שניהל את הגל הראשון בצורה היסטרית, ואת הגל השני בצורה מביכה. הוא בא להיפרד מתבניות החשיבה של הפוליטיקאים, מהישיבות ההיסטריות במהלך הלילה, מהשליפות והלחצים הפוליטיים. הממונה רוצה להגיד עכשיו להתראות לכל מה שפגום, ואו-הו, הוא ראה לא מעט פגמים.
זה היה "אני מאשים" בנוסח גמזו. הפרויקטור אמנם הדגיש שהעבר מאחוריו ופניו מופנות רק קדימה, אבל בכל אחת מהנקודות שהעלה אפשר היה לאתר די בקלות האשמה חמורה כלפי הדרג המקצועי והפוליטי. "חוזה חדש עם הציבור", זה מה שצריך לבנות לגרסתו. כלומר: החוזה הקודם הופר, נרמס, - ואפשר ורצוי לקרוע אותו לחתיכות גסות.
אבל לא רק את משבר האמון גמזו ביקש לשקם. כשהוא פרט את הצורך להגדיל את מערך הבדיקות, הוא בעצם גולל את סיפור ההכחשה של משרד הבריאות לחשיבותן. כשגמזו החליט להקים פורום מקצועי של מומחים, הוא בעצם אמר שהישיבות הליליות של הממשלה הקודמת, קבינט הקורונה המורחב והמטורחן, וישיבות הממשלה שבהן כמעט כל השרים מיישרים בסוף קו - הם פארסה שהוא לא מוכן לקחת בה חלק.
כשהוא מספר שיכונן קריטריונים שווים, אחידים ושקופים, הוא בעצם אומר לנתניהו, גנץ ואדלשטיין: שיגעתם את הציבור, הוא לא מאמין לכם. הוא לא מאמין כי סגרתם לו את הגן הציבורי אבל אפשרתם לו לעשות על-האש בפארק הסמוך. כי סגרתם אולמות אירועים ללא קשר לגודלם, כי לא ידעתם לומר מהו "סטודיו" - אבל סגרתם את מכוני הסטודיו.
כשגמזו ביקש לשתף מעתה ואילך את הרשויות המקומיות, הוא בעצם הציף את הטרוניות של ראשי הערים על כך שהממשלה "הנחיתה" עליהם הוראות מבלי להבין את הצרכים האמיתיים של העיר. כשהוא מבקש להעביר את המערך האפידימיולוגי לצה"ל, הוא אומר למשרד הבריאות: זה לא אני - זה אתם. וכשכך נפרדים, הפרידה קשה יותר, יודע כל מי שאי פעם נפרדו ממנו.
התוכנית של גמזו היא כתב אישום חריף נגד מקבלי ההחלטות בישראל. כדי לממש אותה, הוא יידרש לעצבי ברזל, והם יידרשו להצטייד באיפוק רב, לדוגמא כאשר ייראו אותו מופיע מול הציבור וגוזר את הקרדיט על הירידה בנתוני התחלואה, שהלוואי ובוא תבוא.
הדרג הפוליטי שמוביל את המשבר הזה לא סומך איש על רעהו. באווירה הזאת, קשה לראות איך גמזו מקבל באמת ובתמים צ'ק פתוח. הפוליטיקאים צריכים לפתח עמוד שדרה מאוד מוצק כדי לאפשר לאדם חיצוני, מוכשר ככל שיהיה, לתלות את האשמה בצורה כל כך ברורה בהם, גם אם הוא "לא מסתכל על העבר". אין בשדרה הפוליטית בישראל, בימי הקורונה הלוהטים של הקיץ, עמוד שדרה מסוג הזה.