הטיסה לדובאי יוצאת מגייט 2020. אני מרשה לעצמי לגלגל את המילה "שלום" על הלשון! פעם, ועוד פעם. שלום, שלום, שלום - כבר שכחנו שמותר לחלום על שלום. "אתם תראו זה יהיה שלום אמיתי", אמר לי מקורב למשפחת בן זאיד. "לא כמו הדוגמאות שיש לנו במזרח התיכון". ואני אחרי יום שידורים, נוטף זיעה, מבקש ממנו להגיד את זה שוב. מי יכול להאמין שמשהו אופטימי יכול לצמוח בימים האלה במזרח התיכון?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בואו נצלול רגע מתחת לגלים של הרעש: כן חמקן לא חמקן? עדכן או לא? כמה עולה מלון? כמה חם? דפקו אותנו? מזרח תיכון חדש?! בסוף השאלה שצריך לשאול היא מה יוצא לנו מזה, כמו בכל דבר. לנו – ולהם.
איחוד האמירויות: מה יוצא להם מזה?
אחרי שבוע באמירויות אין לי ספק שזאת אחת המדינות הכי דומות לישראל באנרגיה שלהן, ברצון לצמוח, להתפתח ולגדול. הישראלים שיגיעו לדובאי יופתעו, זה עולם ערבי שאנחנו לא מכירים. עשיר, מתקדם, פתוח. הכול הכי גדול, הכי גבוה, הכי מהיר - ובאנגלית. מדינה בת 9 מיליון וחצי תושבים, 8 מתוכם זרים ומהגרי עבודה. הוא פתוח גם ביחס לישראל; הם רוצים להכיר אותנו, סקרנים להבין איך בנינו מעצמה טכנולוגית, מה מניע אותנו. יותר מאחד אמר לי 'החלום שלי זה להגיע לתל אביב, אשמח גם להתפלל באל אקצא'.
תיזכרו בת׳אני אל שראווי, שאמר לי בכתבה ששודרה במהדורה המרכזית: "הבן שלי, בן 17 התגייס לצבא (באמירויות יש גיוס חובה), אני לא מפסיק לדאוג וחושב כל הזמן איך אתם שולחים את הילדים לצבא? אצלכם הם בסכנה אמיתית!" - זה משפט שלא שמעתי גם ממכרים באירופה, או באמריקה.
לפני 20 שנה הבין מוחמד בן זאיד שעידן הנפט עומד להיגמר, שצריך להשקיע את ההון העצום במחלבות מזומנים אחרות. הוא התחיל לייבש איים, לבנות מגדלים ולפתח אטרקציות תיירותיות. התיירות תכניס מזומנים, הכסף הגדול יבוא מהשקעות אחרות: חדשנות וטכנולוגיה - ובשביל זה הם צריכים את ישראל.
ההתפתחות המטורפת של האמירויות נקנתה בכסף, לא ביוזמה מקומית. צריך לבנות? מביאים את טובי האדריכלים. צריך פתרונות מהירים? קונים טכנולוגיה. רוצים מוזיאון? קונים את הלובר, חשיפה? מביאים את הפורמולה 1, פרסומות ב-CNN, ממתגים את המדינה במיליארדים עם טובי יחסי הציבור בעולם - כסף קונה הכול.
כמעט! כשאתה נוסע מדובאי לאבו דאבי, הכול רק חול וחול. הם צריכים את קק״ל שיטעו עצים, את חקלאי הערבה שיפריחו את השממה, את מתקני ההתפלה שלנו, את החדשנות ברפואה, בסייבר, במכוניות אוטונומיות. אין להם את היוזמה והחוצפה שלנו. משפט אחד מההודעה שפרסם מוחמד בין זאיד אחרי השיחות עם ראש המוסד משך את תשומת לבי: "הטכנולוגיה מחייבת שיתופי פעולה". המשפט הזה מתמצת את חזון האמירויות בדרך להיות מעצמה ערבית - וישראל לשמחתנו, היא שותף הכרחי בחזון הזה.
מה אנחנו מרוויחים?
אנחנו מסתובבים בעולם בתחושה שאף אחד לא מבין אותנו. שרדנו את השואה, הקמנו מדינה, כל העולם הערבי ניסה להשמיד אותנו יותר מפעם אחת, והיום גם בעולם המערבי לצד האנטישמיות מתפשטת אנטי ישראליות. והנה, מדינה משמעותית בעולם הערבי קמה ומכירה בזכות היהודית למדינה - כאן על אדמתנו ההיסטורית.
אי אפשר להמעיט בערך ההיסטורי של האירוע הזה, והלוואי ושנת 2020 תיזכר לא רק בגלל נגיף הקורונה. לי לא אכפת למחוא כפיים מול הטלוויזיה ביום טקס החתימה לראש הממשלה נתניהו, לנשיא אמריקני מצויץ ובעיקר לנסיך ערבי עם כינוי של שחקן כדורגל. תאמינו לי, הייתי שם - זה יהיה שלום עם מדינה ערבית כמו שלא הכרנו.
מתי שמעתם מוסלמי עם כפיה לבנה וגלביה מצטט את גולדה מאיר שאמרה "שלום יהיה כשהערבים יאהבו את הילדים שלהם כמונו", ומוסיף : "אני אוהב את הילדים שלי כמוך! ודואג גם לשלך, תאמין לי". מאמין לך, ת׳אני אל שראווי. נתראה בקרוב.