אחרי כשלונה העצוב של הממשלה בטיפול בנגיף הקורונה, אין דרך אחרת אלא רק סגר כללי מהודק ומוקפד. הבטיחו לנו ממשלת חירום - ואכן הוקמה ממשלה שהביאה אותנו למצב חירום.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בהנהגה שפויה ואחראית שדואגת לאזרחיה, היינו אמורים לראות את מנהיגנו בנאום לאומה, אבל נאום אמיתי,
נאום למען האומה. הנאום היה צריך להתחיל ב״סליחה שלא הצלחנו" ולהמשיך בהצעות של מחיקת חובות לכל אזרח עקב פגיעת נגיף הקורונה.
הלב והנפש לא יצביעו בבחירות הקרובות, מי שיצביע זו הכלכלה שהתרסקה ללא מענה ופיצוי הולם ותוצאות הבחירות יהיו מרחיקות לכת. במידה ובנט, לפיד וליברמן היו רצים ביחד - הניצחון שלהם בבחירות היה כל כך מובטח, ברמה ששאר המפלגות לא היו צריכות להדפיס פתקי הצבעה כי זה היה מתפרש כבזבוז נייר יקר ומיותר. הם כרגע מסתכלים על כל מחדלי הממשלה וכמו השופטים ב"מאסטר שף" הם רואים את זה יותר כמו מוצרים במזווה שאיתם יבשלו מטעמים.
עוד יהיה לנו זמן להסתכל אחורה אבל לא עכשיו, לא כעת, לא כשההווה בלהבות ומלחך את קורות המחר שלנו. פוליטיקאים פחדנים מהלכים על ביצים בזמן שהתרנגולות מתו מזמן. המטריה של הדמוקרטיה שפרושה מעלינו מכילה בתוכה הפגנות ותפילות כאחד. כל מי שמנסה להפריד כנראה לא מבין את משמעות הדמוקרטיה. חופש דת ופולחן וחופש הביטוי והחופש להפגין - קדושים באותה המידה.
סגר מהודק ועכשיו - ללא תפילות וללא הפגנות
שלטון העם צריך לקרוא היום לסגר כללי, סגר מהודק עם פיקוח ואפס סובלנות. ללא תפילות, ללא הפגנות. יש פה חיי אדם שחשובים יותר מכל אלה. החיים הם ערך עליון (ואת זה כותב לכם אחד שעשה קריירה משירי מוות). מכעיס אותי שאני כבר שבעה חודשים מנוע מלהופיע, הופעות שעבורי הם בדיוק כמו תפילה והפגנה באותו הזמן. הבמה מתרחקת בצעדי ענק ומתחילה להדביק את קצב ההתרחקות של השלטון שלנו, שברח לאזרחים ברגע שבחרנו בהם.
זה הזמן של העם להנהיג את עתידו. אסור לתת לאריה דרעי לשלוח אלפים לתפילות, אסור לתת למארגני המחאה לשלוח אלפים להפגנות כי חלק מהם נשלחים אל מותם הידוע מראש. עד שלא יהיה חיסון או תרופת מנע, הקורונה עדיין בגדר חידה - ולכן כל פתרון הוא בגדר הימור - רק שפה אנחנו זה המספרים על הרולטה.
בואו נודה שאנחנו הישראלים חיים לפי משפט חז״ל (חוק זה לחלשים) המפורסם שאומר ״רק שלא יוציאו אותי פראייר״ - זה המוטו שמלווה את ישראל. לכן, כל עוד יהיו הקלות רק בצד אחד, תמיד הצד השני ירגיש שדופקים אותו. גם אם ההחלטה וההקלות הגיוניות, תמיד הרגש הישראלי יגבר על ההיגיון. הישראלי מוכן להכל חוץ מלהרגיש שמוציאים אותו פראייר.
מקומם ומכעיס אותי לראות חתונות ותפילות המוניות בניגוד להנחיות במגזר הדתי והערבי, אבל יותר מכעיס אותי שאיש לא מדבר על נחילים של אנשים שמתגודדים אחד על השני בתל אביב ללא עטיית מסכה ושמירה על מרחק. אני לא יודע איך ייגמר הגל השני, אבל אני די בטוח שבגל השלישי נאבד הרבה אנשים מכל המגזרים.
זה הזמן לסגר כללי. הקלות רגעיות ממניעים פוליטיים זה כמו לפתוח מזגן בגיהנום.