בעוד הרבה שנים, כשיסתכלו אחורה על שנת 2020 ידברו על וירוס ערמומי ואכזרי, שלצד הקורבנות שגבה כאילו נשלח כדי לעשות סדר בעולם ולחשוף את האמת שמאחורי המנהיגות והשלטון. תוך כמה חודשים קיבלו תושבי מדינות העולם תצוגת תכלית שהבהירה להם איפה הם חיים ומה שווה הממשלה שאמורה לדאוג להם - ומעל לכל מה ערכו האמיתי של המנהיג.
הנגיף לא מתרשם מנאומים והצהרות בתקשורת, לא מתפעל מכוח פוליטי, לא מגיב טוב לאינטרסים ושיקולים זרים. גם לא מהצהרות פופוליסטיות או הפניית אצבע למחנה השני. הדבר היחיד שעובד מול האויב הזה הוא גישה עניינית - לא פלא שנשים התגלו כמנהיגות הנכונות לשעה הזו (כמו בטייוואן, בדנמרק, בגרמניה ובניו זילנד). באותה מידה, המצב שבו ישראל עומדת חסרת אונים מול מחלה שמסרבת להבין את מערכת החוקים של המערכת הפוליטית שלנו כבר נראה לגמרי נורמלי.
אבל אז הגיעה הקורונה והוכיחה מעל לכל ספק שזו מדינה בהפרעה. מדינה שבה התרגלנו לחיות עם היגיון שמוכתב כולו משיקולים פוליטיים. עם מגזרים שמתנהלים עם חוקים משלהם, עם מערכת ציבורית לא יעילה, עם תרבות של "שלוף וסמוך" וזיגזג אין סופי (תשאלו את עצמכם למה אין תחבורה בשבת כבר שנים, למה אין אכיפה במגזר הערבי, למה אין פתרון לגיוס ושוויון בנטל, למה יש פערים כה גדולים בין הפריפריה למרכז וכו'). למזלנו, האיומים הגדולים היו עד כה בתחום הביטחוני - שם המערכת עוד מתפקדת, אך גם הזירה הזו לא שקופה באמת. הכל נעשה בחדרי חדרים, הקבינט סגור, ההחלטות מתקבלות בצבא.
עכשיו זה סיפור לגמרי אחר - והאמת נחשפת במלוא כיעורה. כמו שחשבנו בגל הראשון, הסגר היה החלק הקל. אפשר היה לדגמן בו מנהיגות. בקלות. מה עוד שהציבור היה בהלם, והופחד כהוגן ליתר ביטחון. החודשים שחלפו מאז - ההתנהלות הכושלת, ההפקרות, השיתוק של ממשלת האחדות, ומעל הכל הידיעה שראש הממשלה מרשה לעצמו בעת הזו בלי בושה לבחון בחירות רק כדי להטיב את מצבו ולחמוק מהסכם שהוא עצמו חתם עליו ושיווק אותו. אותו ראש ממשלה שבגל הראשון שדאג לנו עד רמת הטישו והאפצ'י במרפק מפקיר ביודעין את הבריאות של כולנו, את עתידנו הכלכלי ואת הסיכוי שלנו להתאושש מהמשבר.
מה שמדהים לא פחות שהציבור מבין היטב מה קורה פה ומה עומד מאחורי פשיטת הרגל הזו. למה אין תקציב? למה אין ישיבות ממשלה? מדוע אין מפכ"ל? למה חובטים בפרויקטור? למה שרים מרשים לעצמם שהציבור שלהם לא ימלא הנחיות? ולמה מגמדים את השותפים הבכירים בממשלה, רמטכ"לים בדימוס - ומסתירים מהם מהלכים אסטרטגיים בטענה שידליפו לאיראנים?
זה מופיע בסקרים. יותר ממחצית הציבור משוכנע שנתניהו פועל קודם כל על פי האינטרסים האישיים שלו וצורכי המשפט. איכשהו זה כבר נראה לנו נורמלי, אבל אז הקורונה פרצה אל עולמנו וחשפה באור יום בלי הנחות את המחיר שאנחנו, כל אחד מאיתנו באופן אישי בכיס וחלילה גם בבריאות, משלמים - ונשלם על התקופה. תקופה שבה נגיף ערמומי אחד הסיר את המסכות, קילף את שכבות האיפור, סירב להתפעל מטקסים שיערכו בבית הלבן שלמענם גם דוחים את הסגר שלכאורה מתבקש. "קוביד19", "קורונה", "שפעת עם יחסי ציבור" - איך שלא תקראו לו ברור שאנחנו עומדים חסרי הגנה, למרות שיש לנו את כל הכלים לנצח למעט הנהגה ראויה.