כשאתם רואים אותי, אתם חושבים ישר על חפר, נכון? "גיסנו" מרמזור. אז הסדרה הזו ירדה לפני לא מעט שנים, אבל את האמת, למי אין פינה חמה בלב לחפר, לאמיר, ללילך, לטלי, וכמובן - לאיצקו הקמצן, הלא הוא ליאור כלפון. השבוע הוא אושפז בגלל הסתבכות הקורונה. אז אני שמח לבשר לכם שמצבו של ליאור משתפר. בריאותית הוא ייצא מזה, אבל כלכלית - כמו לרבים מהשחקנים ולאנשי תעשיית התרבות - זה יהיה הרבה יותר קשה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לנו השחקנים אין עבודה כבר 4 חודשים. אבל למרות כל זה, אני מרגיש שאני חי בסוג של תיאטרון אבסורד שבו השחקנים שעל הבמה הם 36 שרים לקשרי קהילה ומים, שמחליטים עלינו - הקהל. אנחנו שעומדים ממול וצופים בתדהמה.
תיאטרון האבסורד מתאר את מצב האדם בעולם, אותו עולם חסר סדר שבו האדם מנסה למצוא את מקומו בתוך האין. כל עוד זה על הבמה - זו תרבות, אבל כשזה הופך למציאות - זה גיהנום שבו עבודה וכסף אין. התקווה נגמרה, ולהיגיון אין זכר.
לעומת זאת, מושגים חדשים - יש בשפע. פתאום צריך למצוא מטושים, ליישר את העקומה, להכין ערכת קורונה ולהשתמש באקורדיון. אז אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לספר לך שבני אדם זה לא אקורדיון שאתה פותח וסוגר, ומדינה זה לא ערכה. ובמקום ערכות - אנחנו צריכים הנהגה שדואגת לאזרחים שלה ולא לעצמה. שדואגת לנו - ולא להחזרי המס של עצמה.
לזה, אדוני ראש הממשלה, קוראים "חרטא". ואם אתה לא יודע מה זה חרטא - תשאל את צחי, הוא ישמח להסביר לך. כי הוא בטח יגיד לך שזה חרטא שלאנשים אין מה לאכול. אז אני אומר לך שכולנו אכלנו אותה, כי אתה לא נותן לנו את ההזדמנות להתפרנס.
ולמה חרטא? כי מעט מאוד אנשים, אם בכלל, נדבקו בקורונה בתיאטראות, באולמות המופעים, בחדרי הכושר ובבריכות. אבל כשרצו לסגור את הישיבות המפלגות הדתיות איימו לפרוש מהממשלה. איפה המפלגה שתאיים לפרוש כשאתה מחסל את התרבות שממנה חיים האומנים, עובדי הבמה והקהל.
אם הם לא עושים כלום כדי להציל אותנו - זה הזמן שלנו להתעורר. כמו שחברינו ב"דג נחש" אומרים: "זה הזמן להתעורר - הבית מתפורר. נצא מהחורים ביחד, די להסתתר. תרימו את היד, תפתחו את הפה. מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה".
וליאור - חברי היקר מרמזור, גיסנו מאחל לך שתחלים מהר ותחזור הביתה למשפחה ובעיקר להופיע - זו התרופה הכי טובה לכולנו.