הצורך בהמתנה לפני מגבלות נוספות - ונקודת האור בדרך לשגרת קורונה. פרשנות

זה מספר שבועות אנו עדים למגמת יציבות בתחלואה. אין להתייחס לשינויים היומיים במספר הנדבקים – זה שבועות התייצב אחוז הבדיקות החיוביות (בניכוי סקרי בתי האבות) סביב 11%, לאחר עלייה דרמטית עד אמצע חודש יולי. במקביל, התייצבנו על תוספת של כ-40 חולים קשים חדשים ליום, מספר המשמר את מספר החולים הקשים בבתי החולים בטווח של 350-400 בכל רגע נתון.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

זו יציבות שברירית, אבל מפתיעה לטובה בהתחשב בכך שחלקים משמעותיים מהמשק והמסחר פועלים כמעט כסדרם. בשבוע הקרוב נבין יותר את השפעתה של 'עונת החתונות' במגזר היהודי, שהחלה לפני כשבועיים. המשך יציבות יהיה חדשות טובות. פתיחת שנת הלימודים (וההמלצה כרגע היא להמשיך להיערך לפתיחת שנת הלימודים מחוץ לערים האדומות) והסליחות של חודש אלול יהוו 'מבחן מאמץ' נוסף ליציבות הזו.

אם הושגה יציבות, ורוב האוכלוסייה נענית להנחיות, למה המספרים לא יורדים? יש לכך ארבע סיבות עיקריות:

1. חלקים באוכלוסיה אינם שומרים על ההנחיות, בדגש על חתונות ושמחות, ואי עטיית מסכה בחללים סגורים.

2. מערך הקטיעה עדיין בבנייה ותפקודו מוגבל.

3. אלפי מוקדים בו-זמנית מקשים על תהליך 'כיבוי שרפות'

4. אין מספיק בדיקות.

כדי להשיג ירידה משמעותית ומתמשכת בתחלואה, ברמה שבה ניתן יהיה לפתוח את המשק באופן נרחב ולשמור על תחלואה נמוכה בעזרת מאמץ נרחב של בדיקות/קטיעה, נדרש מאמץ נוסף. כדי להשיג מטרה זו, יש תמימות דעים שצריך להקטין בהקדם האפשרי את מספר החולים החדשים ליום מ- 1,500-2,000 למאות ספורות. איך משיגים מטרה זו? על כך הדעות חלוקות.

סגר ארצי של 3-4 שבועות יביא אותנו למספרים הללו בוודאות גבוהה. אבל גם אם נניח שאנו מוכנים לשלם את המחיר החברתי, הכלכלי והבריאותי של סגר חלקי או מלא – האם אנו יודעים בוודאות שכאשר נצא מן הסגר, נדע למנוע עלייה מחודשת בתחלואה? רוב מדינות העולם מתקשות בכך. ספרד מתמודדת עם 8,000 מקרים ליום, ומגמת העלייה רק ממשיכה עם דמיון רב למגמה בישראל לפני חודש.

ומה לגבי סגר בערים האדומות ופתיחה מלאה של המשק בכל שאר המדינה? בניגוד למה שחושבים רבים, רוב התחלואה (70%) אינה בערים ה"אדומות". כלומר, גם אם התחלואה בערים אלה תרד מחר לאפס, לא נרד מתחת לאלף חולים מדי יום. נדרשים צעדים משמעותיים גם בשאר האזורים.

על כן, כדי לייצר וודאות ביכולתנו לשמור על התחלואה נמוכה, יש להשלים מערכים לאומיים בבנייה. מבחינה זו כמה מתרחשת בחודש האחרון פעילות משמעותית, ובשבועות הקרובים יושלמו:

א. מערך הקטיעה תחת מפקדת "אלון" של פיקוד העורף

ב. הרחבה נוספת של יכולת הבדיקה

ג. תוכנית משולבת עם הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה לתוכנית דיפרנציאלית ('מצפן').

ד. מערך מדדים לאומי להערכת ושיפור הפעילות בכל התחומים לעיל.

ניצנים ראשונים למענה הממוקד אשר יאפיין את גישת ה"מצפן" אפשר לראות היום בירכא - עם שילוב זרועות יוצא דופן של כל הגורמים בדגש על רשות מקומית, תגבור מאסיבי של מערך הבדיקות (כולל דרייב אין ייעודי), ועדכון הנחיות בזמן אמת. אבל כאמור, זה רק חלק מהמערך הכולל. אין די במיקוד בערים אדומות.

לשמחתנו, עדיין יש לנו יכולת להמתין. שיעור החולים קשה והנפטרים בישראל נמוך ביותר ביחס למדינות אחרות עם מספר נדבקים דומה, והוא המאפשר לנו לשקול במתינות (יחסית) את צעדינו, שכן עוד לא הגענו לרוויה של מערכת הבריאות למרות ריבוי החולים המאומתים. לו היה בישראל שיעור תמותת חולים כשל ספרד, היינו ככל הנראה כבר עמוק בסגר, עקב אי ספיקה של מערכת הבריאות.

מדוע בישראל פחות חולים נפטרים? יש לכך מספר סיבות שלובות. העיקרית שבהן, מעבר לגיל הצעיר יחסית של האוכלוסייה בישראל, הינה ההגנה על האוכלוסיות בסיכון, שהייתה טובה בגל הראשון והשתפרה עוד בגל השני. סיבה נוספת היא איכות הטיפול הגבוהה בבתי החולים בישראל, והיכולת של הקהילה לזהות מוקדם חולים בסיכון על סף הדרדרות ולהפנותם לטיפול מוקדם.

אשר על כן עמדתי האישית, כפי שהוצגה גם למקבלי ההחלטות, הינה שכל עוד העומס במערכת הבריאות נסבל, וכל עוד לא הובהר שהמערכים הלאומים עובדים ומתפקדים כמקווה – יש להמתין ולא להכביד על המשק במגבלות מכבידות נוספות בניסיון להוריד מיידית את התחלואה. רק כאשר נדע שאנחנו מוכנים מבחינת כלל המערכים לשיגרה חדשה בנוכחות הקורונה, תגיע העת לשקול הכרעה מורכבת מסוג זה. עד אז – הסיכון גדול מדי, שלא נצא קרחים מכאן ומכאן.

ומכאן לאן? - אני רואה שני תרחישים סבירים:

הראשון – היותר סביר - היציבות נשמרת מספר שבועות נוספים. המערכים הלאומיים נבנים ומוכיחים יכולת להגביל התחלואה, אולם קצב הירידה איטי מאד ושברירי. או אז תידרש בחירה בין שתי חלופות כואבות - המשך ירידה איטית בתחלואה ('דשדוש') במגבלות הקיימות במשק, לבין מהלך של הגבלות מכבידות למספר שבועות (אולי בתקופת החגים), ואחריהם פתיחה מאסיבית אך מדורגת של המשק.

השני, היותר אופטימי - השבועות הקרובים יביאו מגמת ירידה בתחלואה אשר תתגבר ככל שמערך הקטיעה ישתדרג וככל שהמענה בערים ה"אדומות" וה"כתומות" ישתפר. עם הירידה בתחלואה, תשתפר יעילות מערך הקטיעה, ויתאפשרו הקלות נרחבות נוספות ברוב הערים.

קיים גם תרחיש מצער אך פחות סביר, בו התחלואה הקשה תזנק - ואז בלית ברירה נאלץ לנקוט במגבלות כואבות כבר כעת, ללא יכולת להמשיך ולהמתין להשלמת בניית המערכים הלאומיים. יש לקוות שלא נגיע אליו, אולם תוכניות המגירה ליישומו נכתבות בימים אלה.

בשלב זה רוב התחזיות מכוונות להמשך יציבות, אולם יהא התרחיש המתממש אשר יהא, יש נקודת אור אחת מרכזית. בניגוד לתקופות עבר, מתקדמת בשבועות אלה נמרצות הקמת המערכים הלאומיים שיאפשרו (נקווה) שליטה בתחלואה בהיקף נמוך בעת שיגרה 'נורמלית' של פעילות יומיומית - תרבות, תפילה, שמיים פתוחים ומסחר.

נקווה שהפעם נראה מימוש נחוש ואפקטיבי שלהן, מלווה במערך מידע אחוד, כלים טכנולוגיים תומכים לרבות מנגנון חכם ופרואקטיבי להכוונת הבדיקות ולאיתור מוקדי הדבקה, מערך מדיד איכות לתפקוד המערכת שיהיה שקוף ופתוח לכל, ותוכנית סדורה להמשך בניית הכוח לקראת אתגרי החורף המתקרבים במהירות. אם כך יהיה, אולי יתהפך הגלגל ונוכל שוב להיות מדינה המובילות בעולם בהתמודדות עם המחלה, ולא הראשונים בשיעור התחלואה לנפש.

פרופ' רן בליצר הוא ראש מערך החדשנות בשירותי בריאות כללית, ראש קבינט המומחים של תוכנית 'מגן ישראל', וחבר בצוות הטיפול במגיפות של משרד הבריאות.