אתמול עבר בקריאה שלישית חוק המחייב חברות ומעסיקים עם מעל 518 עובדים לפרסם דו"ח שנתי שיפרט את הבדלי השכר בארגון בין גברים ונשים. על פניו, חוק חשוב לקראת הצעדים, האיטיים מאוד כאן, לשוויון בין נשים וגברים. אבל רגע לפני פתיחת השמפניות כמה נקודות חשובות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בקריאה ראשונה החוק דיבר על כמות של 100 עובדים ומעלה. כלומר כל חברה שנחשבת על פי חוק לחברה בינונית. אבל איגוד התעשיינים ולשכות המסחר התנגדו נחרצות לחוק. באיזו טענה? הנטל הרגולטורי עבור המעסיקים בהוצאת דוחות כאלו, החשש מפרסום פומבי של שכר העובדים שעלול לפגוע בתחרות בין החברות, וגם חשש מתביעות של עובדים בעקבות פערי השכר שיתגלו ויפגעו במעסיקים.
איך קבעו בסוף את המספר 518? שאלה מצוינת. חיים כץ הסביר אתמול במליאה שהוא בחר את המספר הזה לפי חמסה (5) וח"י (18). היום הסביר שזו הייתה בדיחה. אז איך בכל זאת המספר נקבע? טרם נמצאה התשובה.
הבחירה השרירותית הזו אגב היא דוגמה שהייתה משעשעת אולי אם לא הייתה ממחישה בדיוק כמה אנחנו עוד רחוקים מהבנה חברתית עמוקה של הצורך בשוויון בין נשים לגברים. אפילו חוק שאמור לדאוג להן לא נבחר לפי מדדים אמפיריים.
פערי השכר בין גברים לנשים במגזר הציבורי עומדים על יותר מ-30%. לפני חודשיים פרסמנו במהדורה המרכזית נתונים על פערים מטורפים במגזר הציבורי - בחלק מהחברות הפער בין שכר של מנכ"ל למנכ"לית מגיע אפילו ל-50%. זה בלתי נתפס.
האם פרסום הנתונים עזר? אני בספק. האם אותן חברות שינו את מנגנוני השכר שלהן? אני בטוחה שלא.
החוק שעבר אתמול הוא צעד חשוב, אבל שולי מאוד, שלצערי לא יביא לשינוי אמיתי. פרסום הנתונים רק ייתן לנו מראה טובה יותר וקשה יותר לפערים הלא מוצדקים שיש בין נשים לגברים בעבודה. אבל צריך חוקים שיבטיחו את השינוי.
בשוויץ יש חוק שדורש השוואה של שכר בין נשים וגברים, והפער שם עומד על כמחצית מהפער בישראל. לפני שנה התחילו בצרפת לקנוס חברות עם פערי שכר מגדריים. ופה? בינתיים מצפים מהנשים להגיש תלונה על העסק, לתבוע על אי שוויון, או במילים אחרות - לא מספיק שאת מרוויחה פחות, צאי למלחמה ושיהיה בהצלחה.
כדי שנתחיל לקדם שוויון בין המינים זה צריך להיות בראש סדר העדיפויות הציבורי והממשלתי - וזה אומר לא רק חקיקה בענייני שכר, זה מתחיל עוד הרבה קודם, כמו למשל נוכחות של נשים בקבינט הקורונה.