בואו נדבר רגע על הפיל שבחדר: בתי הכנסת. בעקבות התערבותו של שר הפנים אריה דרעי מש"ס, כך פורסם בתקשורת – ראש הממשלה ושר הבריאות השתכנעו למתן את המגבלה על בתי הכנסת מ-20 מתפללים בלבד, ל-50. והנה שאלה רטורית: פרנסתם של כמה ישראלים תינצל בעקבות ההחלטה להגביל את מספר המתפללים בבתי הכנסת ל-50, במקום ל-20 בלבד? התשובה היא כמובן, אפס. ומה יהיה המחיר של ההחלטה הזאת במספר הנדבקים? התשובה על השאלה הזאת, היא כמובן – לא אפס. עשרות? מאות? יותר? כנראה שלעולם לא נדע, אבל יהיו גם יהיו. הנה רמז: הבוקר דווח על כך שבישיבת מתתיהו בבני ברק נדבקו 160 תלמידים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
יש מגבלות שגובות מחיר כלכלי, ויש כאלה שלא. לסגירת חוף הים, כמו גם לסגירת בתי הכנסת – אין מחיר כלכלי אישי לאזרחי מדינת ישראל. בשונה מכך, לסגירת המסעדות, אולמות האירועים והמועדונים – יש מחיר כלכלי אדיר וכואב, עד כדי מכת מוות לעובדים במסעדות ובאולמות האירועים. ההיגיון הפשוט מחייב החמרה במגבלות שלא גובות מחיר כלכלי, והקלה ככל האפשר במגבלות שכן גובות מחיר כלכלי. אבל יש היגיון, ויש פוליטיקה. לאולמות האירועים, המסעדות, המועדונים וההופעות – אין נציג בממשלה, ולחרדים – יש שרים חזקים ומשפיעים.
במגזר החרדי מקפידים הרבה יותר על ההנחיות מאשר לפני מספר שבועות או חודשים. ייתכן מאוד שברמת הפרט, החרדי הממוצע בבני ברק מקפיד הרבה יותר על ההנחיות מאשר התל אביבי הממוצע, אבל פוטנציאל ההדבקה של כל אחד מהם הוא שונה באופן מהותי: תושב בני ברק שנדבק בקורונה חוזר לבית קטן וצפוף שחיים בו לעיתים יותר מעשר נפשות, והתל אביבי – חוזר לבית צפוף הרבה פחות, שפוטנציאל ההדבקה בו נמוך יותר באופן משמעותי. זאת הסיבה שישובים חרדיים כמו אלעד, ושכונות חרדיות (למשל באשדוד) - ממשיכים "לככב" ברשימות האזורים האדומים.
העלייה במספר הנדבקים היומי, שמלווה גם בעלייה במספר החולים הקשים – היא בהחלט מטרידה, וחייבת להיבלם. השאלה הגדולה היא איך לעשות את זה, תוך כדי פגיעה מינימאלית בפרנסתם של מאות אלפי ישראלים.
בואו נשים את המספרים בפרופורציות: נכון, גם מספר החולים הקשים עלה, אפילו הכפיל את עצמו. אבל 84 חולים קשים במדינה של 10 מיליון תושבים, זה מספר שהוא רחוק מלהיות קטסטרופה. המספר עולה, אבל העלייה היא מתונה, ניתנת לבלימה ללא היסטריה מיותרת. בנוסף לכך, כדאי לשים לב שמספר המונשמים לא עולה כרגע, למרות שיש כמעט אלף נדבקים חדשים מדי יום.
להגביל את בתי הכנסת ל-20 מתפללים, אולמות אירועים - 250
ובמילים אחרות: הסכנה למדינת ישראל מקריסתם הכלכלית של מאות אלפי אזרחים, היא גדולה לאין שיעור מאשר התוספת הנוכחית של 5-10 חולים קשים מדי יום, ללא עלייה כרגע במספר המונשמים, ולכן כדאי לקחת נשימה עמוקה לפני שמורידים את מכת המוות הצפויה לאולמות האירועים, המסעדות והמועדונים – נוכח המגבלה הצפויה של 50 איש בלבד, ולחשב מסלול מחדש:
1. בתי הכנסת יוגבלו ל-20 מתפללים בלבד, ולא ל-50 כפי שהוחלט בעקבות התערבותו של השר אריה דרעי.
2. אולמות האירועים, המסעדות, בתי הקפה והמועדונים – יוכלו להמשיך ולפעול תחת המגבלה הנוכחית של 250 איש, ואת האכיפה יש להגביר ולמקד בבליינים/אורחים עצמם. מי שייתפס ללא מסיכה בבר, בית קפה או אולם אירועים – יחטוף קנס של 200 שקל, ללא אזהרה מוקדמת. מכיוון שאנחנו בקיץ, כדאי לשקול לחייב את המקומות הללו לעבור בהדרגה לאירוח באוויר הפתוח, שם סיכויי ההדבקה נמוכים יותר באופן משמעותי.
3. בהיעדר התקהלות - אין היגיון בחבישת מסיכות במקומות פתוחים. סיכויי ההדבקה באוויר הפתוח, כאשר נשמר ריחוק חברתי של יותר משני מטר – הם אפסיים. לפי כך, אין שום סיבה לחייב אדם שהולך לבדו ברחוב, לחבוש מסכה. את האכיפה על המסכות יש למקד במקומות סגורים, שם סיכויי ההדבקה על פי חלק מההערכות – גבוהים פי 19 מאשר במקומות סגורים. האכיפה של חבישת המסכות צריכה להתמקד במקומות סגורים: חנויות, קניונים, תחבורה ציבורית, בתי קפה, מסעדות ואולמות אירועים.
הביקורת על החזרה המהירה לשגרה שמדינת ישראל הימרה עליה – היא חכמה שבדיעבד. אבל בניגוד לרבים אחרים, גם במבט לאחור - אני סבור שהיא לא הייתה טעות. היא הצילה אלפי או עשרות אלפי ישראלים מקריסה כלכלית, ואם המחיר שלה הוא הוא העלייה הנוכחית במספר הנדבקים היומי ובמספר החולים הקשים – אז מדובר במחיר סביר והגיוני. ניהול המשבר חייב למתוח עד הקצה את היכולת להכיל מספרים גדולים יותר של נדבקים וחולים, כדי לאפשר לישראלים לחזור ולהתפרנס, כי למרות העלייה בנתוני התחלואה – האיום הכבד ביותר על מדינת ישראל כרגע הוא קטסטרופה כלכלית, ולא רפואית.