לשר הביטחון נפתלי בנט הייתה תכנית ברורה – להכניס את כל מי שנוחת ממוקדי סיכון לבידוד במלונית ולהעביר אותם גם בדיקת קורונה. אבל אז גילו שאין מספיק מלוניות ואין מספיק בדיקות קורונה - אז ויתרו. ולא רק שוויתרו, גם לא דאגו שמי שחוזרים מחו"ל יישארו בבידוד ביתי ולא יצאו ממנו. התוצאה – זינוק של מאות אחוזים בהדבקות קורונה שמקורן בחולים שחזרו מחו"ל.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כשהתעוררו והבינו שאיבדו זמן יקר, החליטו להכניס את כל מי שחוזר ארצה למלונית למשך שבועיים. ראש הממשלה רצה שהעלות תושת על האזרחים עצמם, אבל זה לא עבר משפטית - אז המדינה מממנת. וזה יקר. רבע מיליארד שקל בחודש. ויש גם מחיר נפשי - האזרחים שנכנסים לשבועיים לחדר קטנטן, בלי אפשרות לצאת ממנו, מדווחים על מצוקה אמיתית.
כל המשתנים האלה ביחד גורמים לבנט לחשוב מחדש על המתווה. זה בדיוק הזמן להזכיר שהמלוניות הן הפיתרון הכי קל מבחינת המדינה. לכאורה, אין שום בעיה שאותם אנשים שנוחתים בארץ ילכו לבידוד ביתי. אבל דרושים לכך מספר תנאים כדי שהבידוד יהיה אפקטיבי:
דבר ראשון, דרך ההגעה מנתב"ג לבית חייבת להיות סטרילית. היו יותר מדי נוסעים שחזרו מטיסה, עלו על רכבת או מונית, ובדיעבד, התבררו כחולי קורונה מאומתים.
דבר שני, חלק מהחוזרים מחו"ל מגיעים לבית שיש בו בני משפחה נוספים. במצב כזה, צריך לוודא שהם מופרדים מהם לחלוטין, גם בתוך הבית. בבתים רבים זה לא בהכרח אפשרי.
ולבסוף, צריך לוודא שאותם אנשים שנמצאים בבידוד ביתי אכן לא יוצאים מהבית.
זה מצריך טיפול מורכב, אכיפה משמעותית, וכן, גם משאבים.
כשהמדינה הבינה שהיא לא מצליחה לעשות את זה בצורה אפקטיבית, היה לה קל הרבה יותר לשלוח את כל החוזרים מחו"ל למלוניות. זה היה פשוט יותר מאשר לארגן לכל אחד מהם הסעה סטרילית הביתה, חדר מבודד בתוך הבית ולדאוג שלא יצא ממנו.
הגיוני לחלוטין שאזרחים שחוזרים ארצה, ויש להם אפשרות לשהות בבידוד ביתי, יעדיפו את האפשרות הזו - וגם הגיוני לחלוטין שהמדינה תאפשר את זה. אבל הפעם גם צריך לדאוג שזה קורה כמו שצריך.