הרשתות החברתיות התמלאו אתמול בתמונות שחור לבן של חלוצות ולוחמות ישראליות במכנסיים קצרים, עדות לכך שפעם לא היה לאף אחד בעיה שילחמו על הארץ הזאת ב"שורטס". אבל לא צריך להרחיק כל כך עד לשם, גם אני בתור ילדה (לא מזמן בשנות ה-90) הגעתי לבית ספר עם מכנסיים קצרים, בלי שמישהו חשב לומר לי שזה מיני מידי או פרובוקטיבי.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בימים האחרונים מאות ילדות ברחבי הארץ מפגינות בבתי הספר נגד האפליה בתקנות הלבוש בבית הספר. שמעתי הרבה ביקורת על המאבק הזה - שבית ספר זה מקום מכובד וצריך לבוא אליו בלבוש הולם. אם תקשיבו למה שהן אומרות, תבינו שזו בדיוק המלחמה שלהן. שיכבדו אותן בבית הספר.
הן לא מבקשות ללכת "איך שבא להן", הן מבקשות שינהגו בהן בשוויון. אפילו שמעתי מהרבה בנות את הפתרון שבית ספר ייצר מכנסיים אחידים לכולם, רק שלא יאלצו להמשיך להגיע במכנסיים ארוכים כשהבנים בקצר. ילדות מספרות איך מודדים להן את אורך המכנסיים בתחילת השיעור, איך מסבירים להן ש"הן מפריעות לבנים להתרכז". לצד התסכול מהיחס בבתי הספר, אי אפשר שלא לחוש תחושת גאווה לנוכח התמונות הרבות מהשטח.
קראתי ביקורת שאומרת שאף אחד לא מחפצן בנות שמגיעות עם מכנסיים קצרים - הן עושות את זה בעצמן, וחשבתי לעצמי כמה חבל שלא היו איתי כשראיינתי את אלונה דשא, תלמידת כיתה ד' מהרצליה, שלא הבינה למה נשלחה הביתה על אורך המכנסיים שלה, שהגיעו עד אמצע הירך.
אתמול פרסמנו ש-4 צעירות לקראת גיוס, הגישו עתירה לבג"צ בדרישה מהצבא לאפשר להן להגיע למיונים לסיירות, בדיוק כמו שבנים יכולים. שלא יהיה לכם ספק, הכל קשור.
גדל פה דור חדש של נשים שלא מוכנות לשתוק יותר. דור שמבין שאם הוטרדת מינית, זה לא בגלל מה שלבשת או עשית. דור שמבין שמה שבנים יכולים, גם בנות יכולות, ומגיע להן יחס שווה. ודור שמבין, שביחד יש להם כוח לשנות, גם תפיסות מיושנות.