אזרח ישראלי שומר חוק שכל חייו שילם מיסים, שירת במילואים ובגדול היה אחלה של אזרח, פותח מחדש את העסק שלו - חנות כלשהי, מספרה, לק ג'ל, מסעדה קטנה או בית קפה שכונתי. הוא עושה זאת בשארית כוחותיו, חנוק מחובות ומהלוואת, לעתים ממש על סף של קריסה או פשיטת רגל. הוא קורא היטב את הוראות התו הסגול, מצטייד במסכות, מד חום, כפפות, בקבוקי אלכוג'ל, שם שלט יפה בכניסה - ופותח את העסק.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ההתחלה קשה כי הלקוחות אמנם מגיעים, אבל זה לא כמו פעם. אך הוא לא מתלונן. יש לו חברים במצב גרוע יותר, כמו למשל "איציק הופעות", "שרית כנסים בחו"ל" ו"משה אולמות אירועים". הוא צריך להגיד תודה על מה שיש ולנסות להתייצב לאט לאט.
לרגע נדמה לו שהוא מצליח, אבל אז זה קורה: בדיוק ברגע שנשימתו מתחילה להתייצב, הוא חוטף אגרוף חזק לצלעות: רגע אחד של חוסר תשומת לב, לקוח שהסיר מסכה, ופקח עם עודף מוטיבציה שארב בחוץ וחיכה לרגע הזה - 2,000 שקלים קנס.
את הסכום המוגזם הזה הוא יצטרך לשלם גם אם חלילה שכח להתקין בחוץ את שלט הכסת"ח שמחייבות תקנות התו הסגול, או אם הפקח שאורב בחוץ (והם אורבים בחוץ), יזהה רגע שבו חמקו לבית העסק לקוח או שניים ללא מדידת חום. 2,000 שקלים, לא פחות. פי 8 יותר מאשר עבירה הרבה יותר מסוכנת – אי ציות לתמרור עצור בזמן נהיגה. ואם ייכנסו יותר אנשים ממה שתקנות הקורונה מאפשרות – במקרה הזה הוא כבר ייקנס בסכום מופרע לגמרי של 5,000 שקלים. פי 20 מתמרור עצור.
למרבה החזירות, מתברר שישנה גם ריבית רצחנית למאחרים. מי שלא יצליח לשלם את הקנס תוך חודשיים, נקנס בריבית של 50%. למה? ככה. ואת התעריפים החצופים, המרושעים, השרירותיים והאכזריים האלה, קבעו עובדי מדינה ונבחרי ציבור שבעים שלא ספגו קיצוץ אפילו של שקל אחד בגלל הקורונה. משכורתם, שמשולמת מכספי המסים שלנו, נותרה יציבה כמו מטוש במעבדה שלא עומדת בעומס.
סליחה, למה 2,000 שקלים קנס? איך לעזאזל הגעתם ל-5,000 שקלים קנס? דווקא עכשיו, בתקופה כזאת קשה? מספיק גם קנס של 500 או 1,000 שקלים בתקופה קשה כזאת, זה מספיק מכאיב – אנשים ילמדו את הלקח.
ככל שחולפים הימים, מתברר שבישראל מגפת הקורונה היא כלכלית בעיקרה. הקורבנות, ברובם המוחלט, הם נפגעים כלכליים - אזרחים שומרי חוק שהתבקשו להיכנס מתחת לאלונקה בתקופה הקשה הזאת, ולהקריב את פרנסתם עד להודעה חדשה.
עכשיו, כשניתנה להם ההזדמנות להשתקם, צריך לעזור להם - לא להקשות. מקבלי ההחלטות צריכים לחשב מסלול מחדש בנוגע לגובה הקנסות, על מנת שיהיו שפויים יותר אך עדיין מרתיעים, לשקול חנינה לאלה שכבר נקנסו ולהזהיר שמהקנסות החדשים והמתונים – כבר לא תהיה שוב חנינה.